שנת
2014 התחילה נהדר עבורנו.
איכשהו
קרה שחן ואני ישנו המון - עד השעה 14:00 עשינו משמרות 2-2 (כמו בצבא) כך שכל אחד
השלים לפחות מעגל שינה אחד במשמרת שלו :-)
לפני
שהשנה התחלפה היו כמה אירועים משעשעים...
כשאילה
ציינה 3 שבועות בחייה, החלטנו שהגיע הזמן שתצא לטראקים. לשמחתנו, יש לנו מול הבית הר מיוער שבתוכו מסלול טיולים נפלא, ובפסגתו עומד מגדל תצפית (מעץ כמובן)
המשקיף על הבית שלנו (ועל הדרך גם על ציריך והרי האלפים).
הלבשנו
את רעות במיטב הבגדים והאופנה העכשווית ויצאנו לדרך:
ההליכה מאוד עייפה את רעות, למרות שאבא הוא זה שהלך :-)
זה המגדל:
וזה מה שרואים ממנו:
תמונה של חן ואילה מקצה המגדל:
רמז למי שלא רואה את אילה בתמונה - המעיל מספיק גדול כדי להכיל תינוקת בת חודש :-)
למי
שלא ידע / שמע / קרא / ראה / וכד', איה (אחות של חן) ומרום (בת דודה של חן) הפגינו
ספונטניות שיא והגיעו לביקור, יומיים (!) אחרי שהן קיבלו את ההחלטה.
במהלך
ארבעת הימים שהן היו פה, השתדלנו לטייל או לפחות ליהנות קצת מהשלג שירד בדיוק
לקראת הגעתן.
אחת
האטרקציות המוצלחות בעיר (כשיש מזג אוויר טוב) היא Uetliberg שבה, על פסגת ההר, עומדת מגדל תצפית שמשקיף
על כל הסביבה והנוף עוצר נשימה (בעיקר בגלל שאי אפשר לנשום מרוב קור):
חדי
העין יוכלו לראות על השולחן, שערכה נורית לארוחת הבוקר, צלחות פלסטיק כחולות.
תזכרו אותן טוב כי נחזור אליהן תיכף.
בזמן שחן ואיה עלו לשאוף אוויר פסגות בקצה המגדל, אני נשארתי עם בנותיי האהובות:
העליה והירידה של עשרות המדרגות במגדל עשו את כולנו רעבים, אז התיישבנו לאכול ארוחת בוקר קטנה וצנועה שכללה: חלה (שנורית הכינה), גבינת עזים, גבינת שמנת 20%, גבינת שמנת עם שום (20%), סלמון מעושן, ביצה קשה, אבוקדו, עגבניה, ברזולה, ממרח חצילים בטחינה וכנראה עוד דבר או שניים ששכחתי.
מיותר לציין שהשוויצרים שעברו ליד לא הבינו מאיפה נחתו החייזרים האלה שפותחים שולחן ככה באמצע החיים (הקפואים).
בתום הארוחה התחלנו לקפל את כל הדברים מהשולחן, ואת האשפה זרקנו לפח. בבדיקת נוכחות שעשינו גילינו ששני פריטים חשובים חסרים - 2 צלחות פלסטיק כחולות. ממצאי החקירה המזורזת שעשינו היו חד משמעיים - או שהצלחות ברחו, או שמישהו בשוגג (זאת הנחת העבודה) זרק אותן לפח. כדי לפתור את התעלומה, שלפתי את הטלפון הנייד שלי (תודה נקסוס 4), השחלתי אותו לפח וצילמתי עם פלאש:
בפעולת גבורה שהייתה מזכה אותי בעיטור העוז בכל מדינה מתוקנת, הקרבתי את ידי (ומעילי) לטובת הכוח וחילצתי את הנעדרים מהפח.
אני שמח לבשר ששני המחולצים שבו אל בני משפחתם בשלום והם מונחים (שטופים ונקיים) בארון הצלחות.
כל מי שחושב שלא שלחתי עדכון כתוב בחודש האחרון, כנראה פספס את הפוסט האחרון ששלחתי (ושצירפתי לפוסט מלפני שבועיים):
שבוע טוב לכולם,
יגאל
