השקט שבזמן הסערה

האינסטינקט הבסיסי של כל החיות בטבע, ובני האדם ביניהן, הוא להידרך ולהיזהר כששומעים רעש חשוד.

זה האינסטיקנט שגורם לאנטילופות להידרך ולברוח מהנמרים באפריקה, האינסטינקט שגורם לנו להתעורר באמצע הלילה כשיתוש טורדני מתעופף לו ליד האוזן ומתגרה בנו, וזה אותו אינסטינקט שגורם לנו לקפוץ בבהלה כשאנחנו שומעים צלחת/כוס/מחבת נופלת/מתנפצת לרסיסים.

חן ואני נדרשנו לפתח אינסטינקט הפוך לחלוטין - כשיש שקט מוחלט אנחנו מתחילים לחשוד שמשהו לא כשורה.

בשבוע האחרון רעות נשארה עצמאית בכמה מקרים בזמן שחן הרדימה את אילה, הכינה אוכל או כשאני שיחקתי עם אילה בסלון, והתוצאות לא אחרו לבוא.

במקרה הראשון, בזמן שחן הרדימה את אילה היא הבינה שמשהו מעניין/רע/חשוד קורה בגלל השקט ששרר בבית. אחרי כמה דקות היא הבינה ממה נבע השקט - רעות החליטה על דעת עצמה שהגיע הזמן להתחיל להשתמש בחוט דנטלי. חן קיבלה הזדמנות מצויינת לגלות האם באמת לתוך הקופסה הקטנה (3X4 ס"מ) נכנסים 25 מטרים של חוט דנטלי, ובזמן שהיא אספה את בליל החוטים שהתפזרו מסביב לרעות היא יכלה להיווכח שאכן - יש הרבה חוט בתוך הדבר הקופסה הפצפונת הזאת.

כשאני חוזר מהעבודה, הדבר הראשון שאני עושה, מיד אחרי הנשיקה והחיבוק לכל אחת מאהובותיי, זה לשבת ולשחק עם רעות ו/או עם אילה. לרוב זה ביחד, אבל לעתים לחוד. השבוע זה היה לחוד. בזמן שאני משחק עם אילה בסלון, וחן מכינה ארוחת ערב טעימה, השקט מכיוון רעות עורר בנו חששות. נכנסנו לחדר האמבטיה וראינו את רעות עושה סדר בכל הבקבוקונים שליד הכיור. עכשיו תקחו את הביטוי "עושה סדר" ותהפכו אותה. מה יצא? נכון - בלגאן. נראה שהיא לא אהבה את העובדה שמשחת השיניים וקצף הגילוח שלי נמצאים בסמיכות, אז היא פשוט זרקה את שניהם לכיור וכשנכנסנו הספקנו להציל את הקורבן הבא שלה (קרם ידיים או משהו כזה). מה שמצחיק הוא שרעות נהיית מאוד רגישה לבלגאן, ולפני שהיא הולכת לישון היא מסתכלת על כמה צעצועים שזרוקים בחדר על הרצפה ואומרת "בגלאן" (הטעות במקור).

מקרה שלישי ארע בזמן שחן הכינה אוכל. רעות ניצלה את החופש שהיא קיבלה והחליטה שזה הזמן לזרוק את נייר הטואלט לאסלה. לא את הגליל עצמו, אלא היא השקיעה מאמצים ושחררה את כל הנייר לתוך האסלה. התוצאה לפניכם:

המקרה הרביעי התרחש היום בזמן שחן הרדימה את אילה (רעות יודעת לנצל את הרגעים האלה שאי אפשר להשגיח עליה). רעות ראתה משהו שנמצא גבוה ורחוק מהישג ידה, ולכן נדרשה ממנה קצת יצירתיות - היא הלכה למטבח, הביאה את השרפרף הגבוה לסלון, עלתה עליו ולקחה את כרית הדיו והחותמת של חן. מסכנה הגופיה הלבנה שנאלצה לסבול את ההתעללות שהגיעה ברגע שרעות הבינה איך משתמשים בצבע הזה. אחרי כביסה אחת וריסוס מסיבי בחומר כימי רב עוצמה להסרת כתמים, אני יכול לעדכן אתכם - הכתמים לא יורדים. הם כאן כדי להישאר:

המשך שבוע טוב לכולם,

יגאל

מה נשתנה הלילה הזה?! *הרבה תמונות*

אח, איזה פסח!

ליל הסדר הראשון של אילה הסתיים קצת אחרי שהטנורית הצעירה אלישבע א"ק סיימה לשיר 'מה נשתנה', כך שמבחינתה לא הרבה השתנה באותו לילה :-)

כמו שחן ואני רגילים עוד מהארץ, הערב לווה בשירים, צעקות, אוכל לרוב והכי חשוב - הרבה צחוקים ומצב רוח טוב.
סביב השולחן ישבנו 16 חברים, ישראלים, יהודים - משפחה אחת גדולה - אכלנו קניידלך, עוף, מצות, ביצה קשה (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסלרי (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסיימנו את הערב בשירה קצבית, הולכת וגוברת, של 'אחד, מי יודע?'
מבין כל האנשים שנכחו בליל הסדר, מי שהושפע הכי הרבה מחג הפסח הייתה רעות. למה? ככה:
1. מאז ליל הסדר רעות לא מסכימה שנקרא את סיפור הלילה טוב שסיפרנו לה בכל אחד מ-800 הלילות האחרונים (בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים). מה היא רוצה במקום? שנשיר לה 'מה נשתנה' ואחר כך 'שמחה רבה' :-)
2. השיר שהיא אוהבת לשמוע בדרך לגן הוא... 'אחד מי יודע'. למי שרוצה לדעת כמה זמן לוקחת ההליכה מתחנת האוטובוס לגן של רעות אני יכול להגיד: בדיוק '13 מי יודע'. הגענו לדלת הגן ב-"שבשמיים ובארץ" האחרון.

לצערי, נכון לרגע זה 2 התמונות היחידות שיישארו לנו כמזכרת מליל הסדר הן תמונות סלפי של חן מהסלולרי שלה (יהל - אנחנו עדיין מחזיקים לך אצבעות שהאבידה תשוב לבעליה):

ביום חמישי אחה"צ עשיתי צעד מלחיץ מאוד - שכרתי רכב. מה מלחיץ בהשכרת רכב אתם שואלים? כנראה שמעולם לא נהגתם בשוויץ.
אני לא נלחץ מנסיעה רגועה בעיר רגועה כמו ציריך, וגם לא מהעובדה שאצטרך לעצור בכל מעבר חציה כמו שוויצרי טוב.
אפילו הבלבול האפשרי בין הנתיב שלי לזה של החשמלית (דבר שעלול לעלות לי בריסוק האוטו) לא מדיר שינה מעיניי.
החשש נבע ממצלמות המהירות בשוויץ. בניגוד לנהוג בארץ הקודש, שבה ניתן להוסיף 30% למספר שמופיע בתמרור המגביל את מהירות הנסיעה כך ש-60 קמ"ש הוא למעשה 80, ו-90 הוא בערך 120, בשוויץ 60 קמ"ש הם לכל היותר 63 קמ"ש ומעבר לכך מקבלים קנסות. פוטנציאל הנזק הכלכלי הוא עצום, והחשש הוא שהנהג הישראלי שבי יצוץ מול מצלמת מהירות שוויצרית.

בערב העמסתי את הרכב בכל טוב (כסאות לרעות ואילה, מזוודה כבדה ביותר ועוד) ולמחרת עשינו את דרכנו לכיוון מפלי הריין ששם היינו צפויים להיפגש עם בני משפחת ברמנו היקרים.
אגב משפחת ברמנו, מסתבר שבינם ובין המשפחה של חן יש היסטוריה ארוכת שנים שהתחילה לפני כ-40 שנה, אבל בשביל להסביר ולפרט צריך פוסט שלם נפרד.
בימים שקדמו לטיול, מזג האוויר היה פשוט מושלם - שמש, שמיים כחולים ו-20-24 מעלות, אבל משום מה, בדיוק ביום שיצאנו לטיול, מישהו החליט ששוויץ וגרמניה נהננו מעודף שמש ומזג האוויר התחלף בגשם, קור ושמיים אפורים.
לשמחתנו הרבה, הגענו למפלי הריין בדיוק בהפוגה בת שעתיים נטולת גשמים ויצא לנו לטייל עם הבנות בכיף. לקינוח ישבנו להנאתינו ואכלנו נקניק על לחמניות טפיוקה כשרות לפסח (שחן הכינה) עם מיונז, חרדל וביצה קשה. למי שלא ניסה - מומלץ בחום.
כשהגעתי לחניה, במטרה להניע את הרכב ולהמשיך עם המשפחה אל היער השחור בגרמניה, פנה אליי הסדרן המקומי וניסה להסביר לי שלצערי הרב אאלץ לצאת מהחניה מבלי לשלם מאחר ומכונת התשלום התקלקלה ואין אפשרות לגבות ממני כסף. איזה באסה! :-)

הגענו לצימר, ובעוד שהשלג התחיל להיערם, חילקנו את החדרים בין המשפחות (רעות ישנה באותו חדר עם ה-BFF החדשה שלה מאיה) והתכוננו לבילוי בערב, כשבאותם רגעים לא ידעתי כמה הוא יהיה מבדר.
ההורים לבית א"ק חברו אלינו לצימר, ובהגיעם התיישבנו כולנו (3 זוגות הורים) ושיחקנו "פתקים".
עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שצחקתי כל כך הרבה, ומעתה והילך המשחק מקבל עדיפות וקדימות בכל מפגש חברתי שבו אהיה נוכח.

היום שלמחרת התאפיין בקור עז ושלג שנערם, אז הדבר היחיד שהרשנו לעצמנו לעשות היה לקחת את הבנות לגן משחקים ואחר כך להתחמם עם אכילת סטייק מעולה ב-10.9 יורו. במחיר הזה לקחתי שניים :-)

כשסוף סוף מזג האוויר האיר לנו פנים, יצאנו לטיול רגלי עם הבנות (שהלכו הכל ברגל והתנהגו נהדר) ולאחריו נסענו לפארק ציפורים שבו האכלנו קופים.
כצפוי, לפני שנכנסו לאזור ההאכלה קיבלנו הסבר מלומד בגרמנית על מה מותר ומה אסור לעשות בפנים, וכשהמדריכה התפנתה להסביר את הנהלים באנגלית, היא פנתה לאחד האורחים במקום ואמרה לו:
"When you want to feed the monkey... You know what's a monkey?! KOF"
ומיד אחר כך הוסיפה:
"In order to feed the peacock, you know - a TAVAS"
המומים מהשליטה המדהימה שלה בעברית, נכנסנו והאכלנו את הקופים. כמיטב המסורת, רעות נלחצה בכל פעם שטווס או קוף התקרבו אליה לכדי מרחק של חצי מטר, אבל מאוד נהנתה כשהם אספו מכף היד שלי את גרעיני הפופקורן.

מרוצים מהיום המעולה שהיה לנו, בדרך לצימר עצרנו במסעדה ואכלנו לשובע. מי שצריך המלצה למסעדות ביער השחור - יש לנו שתיים מעולות במחירים סבירים ואפילו מפתיעים מאוד.

את היום האחרון התחלנו עם מחשבה לצאת לטייל, וסיימנו אותו בבריכה מקורה מאחר והגשם והקור חשבו אחרת.
טוב שיעל שכנעה אותנו לשלם את מחיר הכניסה המופקע לבריכה, כי היה פשוט כיף. בריכת השחיה הזו היא לא דבר שרואים בכל מקום, ובאחד האולמות מצאנו שיש למעלה מ-20 מגלשות בצורות ובצבעים שונים.
באותה הזדמנות הכנסנו את אילה לבריכה לראשונה בחייה, ועושה רושם שהיא מאוד נהנתה (תמונות יצורפו באחד מהפוסטים הבאים).

חזרנו עייפים, אך מרוצים!

סוף שבוע מצוין לכולם

יגאל