האינסטינקט הבסיסי של כל החיות בטבע, ובני האדם ביניהן, הוא להידרך ולהיזהר כששומעים רעש חשוד.
זה האינסטיקנט שגורם לאנטילופות להידרך ולברוח מהנמרים באפריקה, האינסטינקט שגורם לנו להתעורר באמצע הלילה כשיתוש טורדני מתעופף לו ליד האוזן ומתגרה בנו, וזה אותו אינסטינקט שגורם לנו לקפוץ בבהלה כשאנחנו שומעים צלחת/כוס/מחבת נופלת/מתנפצת לרסיסים.
חן ואני נדרשנו לפתח אינסטינקט הפוך לחלוטין - כשיש שקט מוחלט אנחנו מתחילים לחשוד שמשהו לא כשורה.
בשבוע האחרון רעות נשארה עצמאית בכמה מקרים בזמן שחן הרדימה את אילה, הכינה אוכל או כשאני שיחקתי עם אילה בסלון, והתוצאות לא אחרו לבוא.
במקרה הראשון, בזמן שחן הרדימה את אילה היא הבינה שמשהו מעניין/רע/חשוד קורה בגלל השקט ששרר בבית. אחרי כמה דקות היא הבינה ממה נבע השקט - רעות החליטה על דעת עצמה שהגיע הזמן להתחיל להשתמש בחוט דנטלי. חן קיבלה הזדמנות מצויינת לגלות האם באמת לתוך הקופסה הקטנה (3X4 ס"מ) נכנסים 25 מטרים של חוט דנטלי, ובזמן שהיא אספה את בליל החוטים שהתפזרו מסביב לרעות היא יכלה להיווכח שאכן - יש הרבה חוט בתוך הדבר הקופסה הפצפונת הזאת.
כשאני חוזר מהעבודה, הדבר הראשון שאני עושה, מיד אחרי הנשיקה והחיבוק לכל אחת מאהובותיי, זה לשבת ולשחק עם רעות ו/או עם אילה. לרוב זה ביחד, אבל לעתים לחוד. השבוע זה היה לחוד. בזמן שאני משחק עם אילה בסלון, וחן מכינה ארוחת ערב טעימה, השקט מכיוון רעות עורר בנו חששות. נכנסנו לחדר האמבטיה וראינו את רעות עושה סדר בכל הבקבוקונים שליד הכיור. עכשיו תקחו את הביטוי "עושה סדר" ותהפכו אותה. מה יצא? נכון - בלגאן. נראה שהיא לא אהבה את העובדה שמשחת השיניים וקצף הגילוח שלי נמצאים בסמיכות, אז היא פשוט זרקה את שניהם לכיור וכשנכנסנו הספקנו להציל את הקורבן הבא שלה (קרם ידיים או משהו כזה). מה שמצחיק הוא שרעות נהיית מאוד רגישה לבלגאן, ולפני שהיא הולכת לישון היא מסתכלת על כמה צעצועים שזרוקים בחדר על הרצפה ואומרת "בגלאן" (הטעות במקור).
מקרה שלישי ארע בזמן שחן הכינה אוכל. רעות ניצלה את החופש שהיא קיבלה והחליטה שזה הזמן לזרוק את נייר הטואלט לאסלה. לא את הגליל עצמו, אלא היא השקיעה מאמצים ושחררה את כל הנייר לתוך האסלה. התוצאה לפניכם:
המקרה הרביעי התרחש היום בזמן שחן הרדימה את אילה (רעות יודעת לנצל את הרגעים האלה שאי אפשר להשגיח עליה). רעות ראתה משהו שנמצא גבוה ורחוק מהישג ידה, ולכן נדרשה ממנה קצת יצירתיות - היא הלכה למטבח, הביאה את השרפרף הגבוה לסלון, עלתה עליו ולקחה את כרית הדיו והחותמת של חן. מסכנה הגופיה הלבנה שנאלצה לסבול את ההתעללות שהגיעה ברגע שרעות הבינה איך משתמשים בצבע הזה. אחרי כביסה אחת וריסוס מסיבי בחומר כימי רב עוצמה להסרת כתמים, אני יכול לעדכן אתכם - הכתמים לא יורדים. הם כאן כדי להישאר:
המשך שבוע טוב לכולם,
יגאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה