Erlich in Switzerland: אוקטובר 2018

לטיול ב-El Calafate ובדרום בכלל יצאנו בלי מזוודה אחת מלאה בבגדי הקיץ שידענו שלא נצטרך בדרום (לא באמת צריך חולצה קצרה כשבחוץ 2 מעלות), שנשארה אצל בעלת הדירה.

בנוסף, זו הייתה הזדמנות להשאיר את המזוודה הנוראית הזו. למה נוראית?

שבועיים לפני הטיול קיבלנו במתנה סט של 3 מזוודות. כל מזוודה עם 4 גלגלים. בתוך שבוע בטיול, נשארנו עם 3 מזוודות ו-9 גלגלים כי 3 גלגלים מהמזוודה הגדולה פשוט התנתקו וקרעו אותה. פעם אחת בירידה מהמונית ופעם אחרת תוך כדי הליכה ברחובות בואנוס איירס. גלגלים פשוט החליטו להישאר מאחור. כמובן שלא הרשינו לזה להפריע לנו ופשוט המשכנו בטיול בלי המזוודה.

ל-El Calafate הגענו כדי לראות את הקרחון המתנפץ, אבל זו לא פעילות שמתפרסת על פני שלושה ימים אז אחרי שיטוט בפורומים וניתוח מעמיק של האופציות העומדות לרשותנו, בחרתי בטיול גי'פים ובביקור במוזיאון הקרחונים.

אגב, רגע לפני שהזמנתי את האטרקציות (בערך חודש לפני הטיול), הפזו הארגטינאי נפל מ-30 ל-40 פזו לדולר, אז ניצלתי את הרגע והזמנתי את שתי האטרקציות (בפזו כמובן) כך שנהנתי גם מ"הנחה" של 25%.

בטיול הג'יפים למדנו על החיים באיזור לפני אלפי שנים, ובנוסף פינקו אותנו בארוחה טעימה בתוך מערה שהייתה בשימוש בעבר, אז מעבר לעובדה שהיה מהנה מאוד, היה גם מעניין:

בית (נקרא KAU) שבנו הילידים לפני 5000 שנים. השלד בנוי קורות מעץ ה-Lenga שנפוץ באיזור. את הקירות והגג הם יצרו בעזרת עור של גואנאקו (בן דוד של הלמה והאלפקה). הם נעזרו בבתים "מתקפלים" במסגרת הנדידה התמידית בעקבות עדרי הגואנאקו שגם נעו ברחבי פאטאגוניה בחיפוש אחר מזון (באותה תקופה רוב האיזור היה מכוסה שלג וקרחונים)

ציורי קיר מלפני 5000-6000 שנים שלפי הסברות הצליחו לשרוד הודות לערבוב שתן בתערובת הצביעה

אוכלים במערה כמו האדם הקדמון שחי שם

שותות מרק טעים

ומתפנקות עם קדירה טעימה בתוך כיכר לחם

גואנאקו

שני שלטים שהופיעו במקום ומשכו את תשומת ליבנו היו "אסור להכנס לאגם" ו"השימוש ברחפנים אסור". בירור קצר העלה שהכניסה לאגם מותרת רק למי שמעוניין למות מהיפוטרמיה תוך כמה דקות. לגבי הרחפנים, הם פשוט לא רוצים שהזמזום המעצבן שלהם יפריע את מנוחתם ואת מנוחת הציפורים באיזור.

אחרי הטיול, נסענו למוזיאון הקרחונים שנמצא בעיר ולמדנו איך נוצרים קרחונים, איך הם נעים ועוד דברים מעניינים כגון צפיה בסרט בתלת מימד על ההיסטוריה של המקום והתפתחות (או למעשה דעיכה) של הקרחונים. בסוף קינחנו בכניסה לבר קרח שנמצא במקום:

מתכוננים לצפיה בסרט תלת מימדי

לא רצינו לחזור למלון על בטן ריקה, אז עצרנו לאכול (סטייקים כמובן) ועד שהאוכל הגיע העסקנו את עצמנו:

פה אכלנו את הארוחה המפסקת לפני שנכנס הצום

את ההגעה לקרחון המתנפץ קבעתי ליום כיפור כי הנחתי שיהיה יותר נוח לצום כשאוכל הוא לא חלק מהלו"ז (בניגוד לטיול הגי'פים). יש שיאמרו שזה לא נחשב, אבל חן ואני עמדנו בגבורה בצום. עם נוף כזה, יש משהו בדברי המבקרים:

חוזרים לעיר

כמו שאפשר לראות בתמונות, זכינו למזג אוויר כזה שהמקומיים נפעמו מהמזל שלנו, מאחר ובתקופה הזו של השנה גשם ורוחות עזות הם חלק מהלו"ז היומי, ואילו לכבודנו לא היה זכר לשני הדברים. היה קר, אבל נהננו משמש ומהעובדה שכשהגענו בבוקר המקום היה ריק מאדם אז זכינו להצטלם בלי שיפריעו לנו :-)

אחרי הביקור בקרחון, חזרנו לעיירה וחיפשנו דרכים להעביר את הזמן עד סוף הצום:

וכשהגיעה השעה, שברנו את הצום במסעדת בשרים מעולה שנקראת Don Pichon:

עד הארוחה הזו אילה הייתה בצום. מסיבה לא ברורה, היא החליטה לטעום את הסטייק הזה שהזמנתי לעצמי, ותוך 10 דקות חיסלה לי חצי ממנו ועל הדרך הפסיקה את הצום שלה

היום שלמחרת התחיל עם חגיגה צנועה של יום ההולדת של חן:

https://youtu.be/479d8NhzSng

אחרי שסיימנו את העוגה ועשינו צ'ק אאוט, עלינו על מונית ונסענו ל-El Chalten שידועה בכינויה "בירת הטרקים של ארגנטינה". מדובר בעיירה הצעירה ביותר בארגנטינה שהוקמה ב-1986 במטרה ליישב סכסוך טריטוריאלי עם צ'ילה השכנה ולקבוע שזהו שטח ארגנטינה. גם בארגנטינה יש התנחלויות... :-)

לפי התכנון המוקדם, חן נשלחה לחגוג את יום ההולדת בספא מקומי בזמן שאני מנצל את שלוש השעות כדי לטייל עם הבנות באגם סמוך:

בדרך ל-El Chalten עצרנו להתרעננות באמצע הדרך בין ירושלים וסידני (פחות או יותר)

בערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית, וניצלנו אותה כדי לציין שוב את יום ההולדת:

את הטיול למפל הסמוך תכננו לעשות ברגל, אבל מהר מאוד ויתרנו על התענוג המפוקפק של הליכה על דרך עפר ופשוט עלינו על מונית שהביאה אותנו עד 500 מטרים מהמפל:

אין לנו מכנסי שלג לרעות, אז הלבשנו לה את של חן

אחרי הצהריים עלינו אל מצפור הקונדורים שממנו יש תצפית מרהיבה על העיירה ועל ההרים מסביב. רעות ואילה עלו עד הפסגה וגם למדו דבר או שניים על קונדורים (כמו למשל שהנקבות מטילות ביצה פעם בשנתיים, שאין לקונדורים טורף טבעי בטבע ולמעשה רק האדם פוגע בהם ושהן מסייעות להלחם בהתפשטות מחלות ומגיפות בכך שהן אוכלות נבלות וכך לא נותנות לפגרים להירקב סתם כך).