Erlich in Switzerland: ולפעמים, החגיגה נגמרת. כיבוי אורות...

ארגנטינה!!!

אם את הקייטנה דאגתי לארגן מראש, תהיו בטוחים שגם פה לא השארתי דבר ליד הגורל וסגרתי את רוב הפינות מראש.

כרטיסי הטיסה לארגנטינה הוזמנו כבר בדצמבר 2017. מלונות, טיסות פנים (אנחנו כבר לא תרמילאים שמסוגלים לנסוע 18 שעות באוטובוס מ-Peninsula Valdez ל-El Calafate. יש לנו ילדים...) ואטרקציות הוזמנו חודשיים-שלושה לפני הטיול.

עם שש מזוודת עמוסות בבגדים (בגדים קצרים, ארוכים, מעילי שלג, כפפות וכובעים), שקדי מרק ופירורי לחם (ראש השנה בלי קניידל'ך ושקדי מרק זה לא ראש השנה) נסענו במונית גדולה לשדה התעופה.

אחרי עצירה קצרה בפריז, המשכנו לארגנטינה כשהבנות בעיקר בוהות בטלוויזיה שיש לכל אחת מול הפנים. בשלב מסויים כולנו נרדמנו, וכשהגענו אחרי כ-12 שעות טיסה, אפשר היה לסכם אותה כחוויה לא נוראה כמו שאפשר היה לצפות שתהיה.

עומדים בתור לבידוק הביטחוני

אוגרים כוחות להמשך

עצירת ביניים בפריז

מעבירות את הזמן

לשמחתי, חבר ארגנטינאי הזמין עבורנו נהג מונית שהגיע לאסוף אותנו מהשדה, לקח אותנו אליו (אל החבר) הביתה לאכול ארוחת צהריים, ואחר כך הסיע אותנו לשדה התעופה השני לטובת טיסת ההמשך צפונה, ל-Resistencia איפה שדודה שלי גרה, ושאיתה (ועם כל המשפחה) היינו מתוכננים לחגוג את ראש השנה.

נאמן לאופי שלי, חיפשתי דרכים יצירתיות לחסוך כסף בטיול, ומצאתי אחת בדמות הזמנת כרטיסים חצי שנה מראש לטיסת פנים בתוך ארגנטינה עם חברת לואו קוסט שהתחילה לפעול רק בשנה שעברה (וכבר הספיקה לבטל עשרות טיסות – Flybondi). בני משפחה וחברים ארגנטינאים אמרו לי שאני בפירוש משוגע, אבל אני אמרתי לעצמי שבמקרה הגרוע, זרקנו 192 דולר לפח. כל עוד זה לא קורה, הצלחתי להשיג לכל המשפחה כרטיסי טיסה ב-192 דולר, כולל מזוודות, לעומת קרוב ל-600 בטיסה רגילה.

הצ'ק אין עבר חלק (לא ביקשו תוספות תשלום מוזרות שלפעמים שומעים עליהן), שדה התעופה הצבאי שממנו ממריאה החברה (כמו עובדה בארץ) היה נקי והשירות היה מצוין.

כך זה נראה לפני ההמראה:

טיסת הלואו קוסט עברה בהצלחה רבה מאוד והרבה אנשים נאלצו לאכול הרבה כובעים באותו יום.

היה מרגש מאוד לראות את כולם, ולהיות איתם בארוחת החג. לשאלתכם, לא. לא מגישים סטייקים בארוחת ראש השנה. גם לא בארגנטינה 😊

את הימים הבאים בילינו עם המשפחה:

נפרדים מהמשפחה וממשיכים הלאה

משם המשכנו למפלי האיגואסו (Iguazu) באוטובוס לילה. בניגוד לטיול שאחרי הצבא, הפעם התפנקנו במושבים נוחים:

הגענו מוקדם בבוקר ל-Puerto Iguazu והלכנו ברגל להוסטל שבו ישנו. דבר חשוב שלמדנו מאוד מהר הוא שבארגנטינה אי אפשר לעשות תוכניות לפי תחזית מזג האוויר. לאותו יום הייתה תחזית לעננות חלקית ושמש ולכן יצאנו עם בגדים קצרים ועליוניות דקות. בפועל, ירד גשם קל והיה קריר ואפילו קר. יחד עם זאת, 5 שנים בשוויץ מלמדים אותך שמזג אוויר לא אמור להשפיע לנו על התוכניות, ולכן החלטנו בכל זאת לנסוע למפלים ועשינו זאת במונית. הופתענו מהמחזה של ביקורת דרכונים במעבר בין ארגנטינה לברזיל. עכשיו אני ממש מעריך את הנוחיות באירופה שבה ניתן לעבור עם הרכב בין מדינות בלי בעיות.

בהתאם לתוכנית, התחלנו בצד הברזילאי של המפלים שממנו ניתן לראות את המפלים במבט פנורמי מרהיב, כשבתוך הפארק עלינו על אוטובוס שהוביל אותנו עד הטיילת. ירדנו והתחלנו לטייל:

אחרי שסיימנו וכבר התכוננו לעלות על האוטובוס שייקח אותנו לשיט בסירה (על זה תיכף), הגיעו שני שודדים ושדדו אותנו. נראה שהם מאוד מיומנים כי הם התגנבו בלי ששמנו לב וברחו במהירות. למזלנו הם רק לקחו אלפחורס ומאפים מקומיים שנקראים צ'יפה (Chipa). אם אתם מגיעים לשם תזהרו מהם. הנה תמונה של השודדים:

הגענו לתחנה שבה עלינו על רכבת שלקחה אותנו למעגן הסירות בעלות המנועים העוצמתיים, שבעוד כמה רגעים תתקרבנה במהירות אל עבר המפלים, תכנס תחתם ותרטיב אותנו עד לשד עצמותינו. נעמה הספיקה להרדם עליי, כך שלשיט הראשון יצאו רעות, אילה וחן (לשני יצאנו רק רעות ואני):

ליום שלמחרת הייתה תחזית לגשם, סופות ברקים ועוד מנעמים ולכן יצאנו עם חולצות ארוכות עבות, מכנסיים ארוכים, עליוניות ועוד. בפועל השמש קפחה על ראשנו וזכינו ליום נהדר. למזלנו הבאנו לבנות בגדים דקים וקצרים (הבגדים להחלפה) בעוד חן ואני נאלצנו לסבול בבגדים החמים בשמש:

אוכלים קינוח אחרי ארוחת "אכול כפי יכולתך" על האש

מיד אחר כך, מונית לקחה אותנו לשדה התעופה ועלינו על טיסה לבואנוס איירס:

בבואנוס איירס, עיר הבירה של ארגנטינה למי שלא יודע, גילינו שאם אתה הורה שלא רוצה להסתובב בקניון כל היום או לקפץ בין מתקנים בפארק שעשועים ו/או ג'ימבורי, אין ממש מה לעשות עם ילדים. מהסיבה הזו תכננתי להיות שם 3 ימים בלבד ולהמשיך מיד דרומה.

ביום הראשון הלכנו ברגל (הודות למיקום של הדירה ששכרנו) לשוק Recoleta, כשבדרך עברנו בסמוך לבית העלמין המפורסם שנמצא במקום. במקרה ראינו אנשים לבושים רוב הוד והדר, וכששאלתי על מה המהומה נאמר לי שהם מתכוננים לקיים טקס אזכרה לנשיא לשעבר סרמיינטו (Sarmiento) שהיה ידוע במקצועו כמורה (יום המורה נחגג בארגנטינה ב-11 בספטמבר בכל שנה). לאחר מכן עשינו קצת קניות בשוק (הכובעים של הבנות שתראו בתמונות בהמשך הפוסט), לאכול לארוחת עשר Pan Relleno שזו למעשה לחמניה ממולאת בעוף עם כל מיני רטבים וירקות והיה טעים מאוד (כל כך טעים שקניתי עוד אחד כי הבנות ביקשו), לאכול לארוחת צהריים שניצל ענק ולהכנס למוזיאון "אסור לא לגעת" (או כמו שלמדנו לפסיכומטרי משלילה כפולה – "חובה לגעת") שהוא מוזיאון מדע שכולל הרבה תחנות אינטראקטיביות לילדים:

חדר השינה בדירה השכורה

ארוחת ערב ראשונה בבואנוס איירס

אוכלים שניצל

ומקנחים בגלידות

"מרחפים" במוזיאון

סטייל ברוס לי בסרט הדרקון

ביום השני יצאנו לטייל בשכונת סן טלמו (San Telmo) ובשוק. לא קנינו כלום אבל זכינו לראות זוג רוקד טנגו ולאכול אמפנדס עבודת יד. כשיצאנו משם, נסענו ל"מוזיאון הילדים". למה אני מוסיף " לשם? מכיוון שזו הונאה לכל דבר ועניין ואין קשר בין מוזיאון למה שיש שם. מדובר למעשה בג'ימבורי ענק לילדים שממוקם בקניון גדול בעיר. באמצע עשינו הפסקה כדי להיפגש עם אבא שלי לגלידה טעימה. הבנות, כמו כל הילדים ב"מוזיאון", נהנו עד השמיים, בעוד חן ואני, כמו כל ההורים במקום, מסתובבים עם הלשון בחוץ ומייחלים לכרוז שיודיע שהמקום נסגר 😊