לכל מי ששאל למה לא שלחתי עדכונים בחודש האחרון אני רוצה להסביר שכדי שאוכל לכתוב פוסט אני צריך שלושה מרכיבים – זמן, חשק / מצב רוח ומוזה. בחודש האחרון בכל רגע נתון היה חסר מרכיב אחר, ולכן לא מצאתי את עצמי יושב וכותב.
מחקר שערכתי (על עצמי) הראה שלעייפות יש השפעה ניכרת על החשק והמוזה, ולכן ניתן היה לצפות שאחרי 4.5 שעות שינה לא אשב לכתוב שום דבר, אבל את הפוסט הזה אני כותב במהלך טיסה בדרך לנסיעת העסקים השניה שלי בפנמה, והעובדה שבמטוס של חברת התעופה הספרדית איבריה (Iberia) אין עדיין מסך צפיה לכל נוסע אלא מסך אחד מרכזי עם סרט גרוע לכל 20 נוסעים (ממש כמו לפני 15 שנה בחברות תעופה אחרות) משבשת לחלוטין את המחקר כי אחרי הכל, אני צריך למצוא דרך להעביר את 8 השעות הקרובות, אז...
בשעתיים האחרונות הייתי עסוק בסינון תמונות. מסתבר שבחודשים האחרונים צילמנו הרבה תמונות שלא יצא לי לראות, ואני בהחלט שמח שלפעמים נקרית בדרכי הזדמנות לשבת בשקט, להביט בפרצופים המחייכים על רקע הנופים הקסומים, ופשוט ליהנות ולהיזכר בכל אותם רגעים שבהם הייתי נוכח וגם באלה שלא.
בקיצור, בואו נתחיל...
אילה התחילה את שלב הטעימות והרושם הראשוני הוא שגדלה לה גרגרנית נוספת לבית משפחת ארליך, יחד עם אחותה ואבא שלה.
בכל פעם שחן נותנת לה מחית בטטה/גזר/תפוח/אחר, אילה תופסת בחוזקה את הכפית ולא משחררת עד שהיא מבינה שכדאי לה כדי שחן תוכל להעמיס עוד קצת על הכפית ולתת לה.
בשבוע האחרון אילה הבהירה לנו שהיא מיצתה את שלב הטעימות, והגיע הזמן לתת לה אוכל של מבוגרים, אז נתנו לה את מה שהיה לנו ביד - לחם.
בזמן שהיא התחילה לאכול לחם, רעותי התחילה לעשות שני דברים אחרים: 1) לעשות את צרכיה בשירותים (ביי ביי חיתולים במהלך היום) 2) לפתח פוביאול (מאנגלית Fobiall – פחד מהכל).
להפתעת כמה אנשים, יום אחרי שהחלטנו לגמול את רעות מחיתולים היא כבר התחילה ללכת לשירותים לבד ולשמחתינו לא בורח לה.
בגן שלה היו מופתעים עוד יותר כשיצאו עם כל ילדי הגן לטייל, ובאמצע הדרך רעות אמרה להם "פיפי", הלכה לצד הדרך, הפשילה מכנסיים ותחתונים ופשוט עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות.
הדבר השני שרעות התחילה לעשות לאחרונה זה לפתח פחד מכל דבר (כמעט). אני מצפה לראות את התגובה שלה בעוד כמה שנים כשנספר לה שבגיל שנתיים וחצי היא פחדה מרעשים ("מה זה רעש?"), מחיות (בעיקר פרות אבל גם פסלי פילים), ממכוניות (גם חונות) ועוד.
יחד עם עוד הרבה רגעים משעשעים יצא לנו גם להיות במקומות מדהימים, ולשמחתינו טיילנו שם עם משפחת אברלינג'י היקרה שבאה לבקר אותנו מהארץ.
הטיולים כללו ארוחת ערב בבית הממשל הראשון של שוויץ (שכיום מתפקד כמסעדה), ביקור חטוף במבנה שבו נחתם הסכם האיחוד של שוויץ לפני כמה מאות שנים, קפיצה למים הקפואים של אגם לוצרן, ביקור במרכז המבקרים של יצרנית הסכינים השוויצרית ויקטורינוקס (Victorinox), שיט באונית קיטור, קפיצה לבריכה וכמובן גם על האש.
אבל כמו שאומרים, אין טוב כמראה עיניים:
בוקר אחרי שמשפחת אברלינג'י הגיעה, העמסנו את עצמנו לשני הרכבים השכורים שלנו ויצאנו לכיוון דרום. היעד – Burgenstock שבו המעלית שחצובה בהר מובילה לנקודה שצופה אל כל העמק.
נתנו לג'י.פי.אס להוביל ונהננו מכל רגע בזמן שהנסיעה מעלה אל פסגת ההר הייתה על דרך שממנה התגלה לעינינו עמק מרהיב ביופיו (אין תמונות – מצטער). רק כשהגענו לקצה הדרך הבנו שמר ג'י.פי.אס לא באמת הבין לאן אנחנו רוצים להגיע, ושלח אותנו לדרך ללא מוצא.
באותו רגע החלטנו להפעיל את 3 תוכנות הניווט שיש לי בטלפון הנייד אבל אבוי, כל תוכנה מראה מסלול אחר :-)
אחרי נסיעה נוספת בדרך אחרת והגעה למקום ללא מוצא, נכנסתי למסעדה ושם סיפרו לי שהמעלית בכלל סגורה לרגל שיפוצים והיא צפויה להפתח מחדש בעוד כשנתיים.
החלטנו לא לחכות שנתיים וגם לא לתת לסוגיה הזאת לבאס אותנו, אז ישר המשכנו אל Emmetten בכוונה לעלות ברכבל שמוביל אל פסגת הר שממנו יש מסלול נהדר להליכה במורד.
כמובן שגם הציפייה הזו הייתה מוגזמת. הגענו אל הרכבל בשעה 11:58 כשב-12:00 הוא נסגר למשך שעה, אז בגלל שלא התחשק לנו להישאר תלויים באוויר בקרון במשך שעה, החלטנו לקפוץ לגן משחקים סמוך, לאכול ארוכת צהריים מזינה (לחם, ירקות, ביצים קשות ונקניק), ולחכות עד שהרכבל ייפתח שוב.
משום מה לא צילמנו את הרכבל או את הדרך מעלה, אבל כן תיעדנו את הדרך המדהימה למטה:
במהלך ההליכה במורד ההר התחיל לרדת גשם, אז החלטנו לנסות ולקצר את הדרך. התוצאה הייתה זו:
ארבעה מבוגרים ופעוטה מצטופפים תחת מחסה עצים, ועוד שתי ילדות יושבות בעגלה מוגנת מפני המים.
התחיל לרדת מבול, והדרך לא מתאימה לעגלות. מה עושים? מרימים את העגלה באוויר ומקווים לא להחליק על האבנים לאורך מסלול ההליכה.
המשימה הוכתרה בהצלחה כשאני הרמתי את חלקה האחורי של העגלה והנשים (חן וליטל) דואגות שהגלגל הקדמי לא עושה בעיות.
אחרי קבלת הפנים החורפית המשכנו לעיירה שבה ישנו (Seelisberg). הגענו למלון, שמנו את החפצים בחדרים, ירדנו לאכול במסעדה של המלון ואז הלכנו לישון.
רעות קיבלה רשיון לישון לבד בקומה נפרדת, כשלרשיון היה מימד נוסף:
את אילה קילחנו באמבטיה מתקפלת שקיבלנו במתנה ונראה שכל הצדדים היו מרוצים (גם רעות שתיעדה את הרגע):
את היום שלמחרת התחלנו עם ארוחת בוקר במלון, ולאחר מכן ירידה במורד ההר על גבי רכבת שהובילה אותנו למעבורת שלקחה אותנו לעיירה Brunnen:
המקום הראשון שביקרנו בעיירה היה מרכז המבקרים של יצרנית הסכינים השוויצרית Victorinox. סיפור מרתק על משפחה שב-1880 החלה לייצר סכינים בטכנולוגיה חדשנית וכעבור כמאה שנים סיפקה את סכיניה למ'גיוור בסדרה הטלוויזיונית האגדית:
משם הסתובבנו קצת בטיילת עד שהגיעה מעבורת קיטור (סטייל טיטניק רק קצת יותר קטנה) שלקחה אותנו לסיבוב ברחבי אגם לוצרן:
כשסיימנו את הסיבוב וחזרנו לעיירה Seelisberg רעות שמעה לפתע רעש שהלחיץ אותה מאוד. מרוב דאגה היא קראה לעלמה בצעקות שתבוא אליה כדי שתוכל לחבק אותה ולהגן עליה מפני אותה מפלצת שעשתה את הרעש:
כעבור כמה רגעים נגלתה לעינינו אותה מפלצת:
הרעב התחיל לתקוף אותנו אז נסענו למסעדה שנמצאת סמוך לאגם. נכנסנו למסעדה יפהפיה, ורק כשדיברנו עם המנהלת הסתבר לנו שהמקום היה בעבר מקום משכנו של מושל שוויץ, ושבאותה תקופה הממשלה הייתה כה קטנה עד שהמקום גם שימש כבית הממשל (כמו כנסת ישראל רק עם הרבה פחות שרים וחברי כנסת):
משם חזרנו למלון, הלכנו לישון ותיכננו את היום שלמחרת שבו עשינו את הדרך חזרה לציריך.
בדרך עצרנו ל-3 שעות בפינת חמד נהדרת בעיירה Sisikon. החלטתי לבדוק את מצב המים ואני מכיר רק דרך אחת לעשות זאת – פשוט לקפוץ:
באמצע הדרך לציריך עצרנו ב-Pfaffikon כדי לאכול משהו, ומצאנו מקום מקסים שבו הילדות שיחקו בבריכה ואנחנו נהננו מארוחת ג'אנק פוד אמיתית (המבורגרים, צ'יפס ושניצלונים).
סיום נהדר לטיול נהדר
את היום האחרון של האברלינג'ים איתנו בילינו בטיול רגלי ליד הבית ועל האש:
אבל עם כל הכבוד לטיול הנהדר, גולת הכותרת של הטיול הייתה – קיפול כביסה קבוצתי:
בין לבין, וקצת לפני, היו עוד כמה דברים שקרו – הנה התיעוד שלהם:
כלי התחבורה החדשים של רעות –
שטנו שעתיים מ-Repperswil לציריך והתענגנו על החוויה –
לכבוד יום העצמאות חן הכינה עוגה טעימה. רעות לא הסכימה לחכות לסוף התהליך –
רגע קסום של אכילת גלידה משותפת מול השקיעה עם רעות וחן –
בימים בהם רעות נשארת בבית עם חן ואילה, ניכר שהבנות משתפות פעולה כדי להתיש את המבוגר האחראי, ומיד כשהן מצליחות הן מתחילות לחגוג (ומתעדות את הרגע) –
עם (וליד) אבא –
רעות ואילה –
רעותי משננת את השמות של בני המשפחה -
אילה לומדת לקרוא -
שבוע טוב לכולם!
יגאל
מחקר שערכתי (על עצמי) הראה שלעייפות יש השפעה ניכרת על החשק והמוזה, ולכן ניתן היה לצפות שאחרי 4.5 שעות שינה לא אשב לכתוב שום דבר, אבל את הפוסט הזה אני כותב במהלך טיסה בדרך לנסיעת העסקים השניה שלי בפנמה, והעובדה שבמטוס של חברת התעופה הספרדית איבריה (Iberia) אין עדיין מסך צפיה לכל נוסע אלא מסך אחד מרכזי עם סרט גרוע לכל 20 נוסעים (ממש כמו לפני 15 שנה בחברות תעופה אחרות) משבשת לחלוטין את המחקר כי אחרי הכל, אני צריך למצוא דרך להעביר את 8 השעות הקרובות, אז...
בשעתיים האחרונות הייתי עסוק בסינון תמונות. מסתבר שבחודשים האחרונים צילמנו הרבה תמונות שלא יצא לי לראות, ואני בהחלט שמח שלפעמים נקרית בדרכי הזדמנות לשבת בשקט, להביט בפרצופים המחייכים על רקע הנופים הקסומים, ופשוט ליהנות ולהיזכר בכל אותם רגעים שבהם הייתי נוכח וגם באלה שלא.
בקיצור, בואו נתחיל...
אילה התחילה את שלב הטעימות והרושם הראשוני הוא שגדלה לה גרגרנית נוספת לבית משפחת ארליך, יחד עם אחותה ואבא שלה.
בכל פעם שחן נותנת לה מחית בטטה/גזר/תפוח/אחר, אילה תופסת בחוזקה את הכפית ולא משחררת עד שהיא מבינה שכדאי לה כדי שחן תוכל להעמיס עוד קצת על הכפית ולתת לה.
בשבוע האחרון אילה הבהירה לנו שהיא מיצתה את שלב הטעימות, והגיע הזמן לתת לה אוכל של מבוגרים, אז נתנו לה את מה שהיה לנו ביד - לחם.
בזמן שהיא התחילה לאכול לחם, רעותי התחילה לעשות שני דברים אחרים: 1) לעשות את צרכיה בשירותים (ביי ביי חיתולים במהלך היום) 2) לפתח פוביאול (מאנגלית Fobiall – פחד מהכל).
להפתעת כמה אנשים, יום אחרי שהחלטנו לגמול את רעות מחיתולים היא כבר התחילה ללכת לשירותים לבד ולשמחתינו לא בורח לה.
בגן שלה היו מופתעים עוד יותר כשיצאו עם כל ילדי הגן לטייל, ובאמצע הדרך רעות אמרה להם "פיפי", הלכה לצד הדרך, הפשילה מכנסיים ותחתונים ופשוט עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות.
הדבר השני שרעות התחילה לעשות לאחרונה זה לפתח פחד מכל דבר (כמעט). אני מצפה לראות את התגובה שלה בעוד כמה שנים כשנספר לה שבגיל שנתיים וחצי היא פחדה מרעשים ("מה זה רעש?"), מחיות (בעיקר פרות אבל גם פסלי פילים), ממכוניות (גם חונות) ועוד.
יחד עם עוד הרבה רגעים משעשעים יצא לנו גם להיות במקומות מדהימים, ולשמחתינו טיילנו שם עם משפחת אברלינג'י היקרה שבאה לבקר אותנו מהארץ.
הטיולים כללו ארוחת ערב בבית הממשל הראשון של שוויץ (שכיום מתפקד כמסעדה), ביקור חטוף במבנה שבו נחתם הסכם האיחוד של שוויץ לפני כמה מאות שנים, קפיצה למים הקפואים של אגם לוצרן, ביקור במרכז המבקרים של יצרנית הסכינים השוויצרית ויקטורינוקס (Victorinox), שיט באונית קיטור, קפיצה לבריכה וכמובן גם על האש.
אבל כמו שאומרים, אין טוב כמראה עיניים:
בוקר אחרי שמשפחת אברלינג'י הגיעה, העמסנו את עצמנו לשני הרכבים השכורים שלנו ויצאנו לכיוון דרום. היעד – Burgenstock שבו המעלית שחצובה בהר מובילה לנקודה שצופה אל כל העמק.
נתנו לג'י.פי.אס להוביל ונהננו מכל רגע בזמן שהנסיעה מעלה אל פסגת ההר הייתה על דרך שממנה התגלה לעינינו עמק מרהיב ביופיו (אין תמונות – מצטער). רק כשהגענו לקצה הדרך הבנו שמר ג'י.פי.אס לא באמת הבין לאן אנחנו רוצים להגיע, ושלח אותנו לדרך ללא מוצא.
באותו רגע החלטנו להפעיל את 3 תוכנות הניווט שיש לי בטלפון הנייד אבל אבוי, כל תוכנה מראה מסלול אחר :-)
אחרי נסיעה נוספת בדרך אחרת והגעה למקום ללא מוצא, נכנסתי למסעדה ושם סיפרו לי שהמעלית בכלל סגורה לרגל שיפוצים והיא צפויה להפתח מחדש בעוד כשנתיים.
החלטנו לא לחכות שנתיים וגם לא לתת לסוגיה הזאת לבאס אותנו, אז ישר המשכנו אל Emmetten בכוונה לעלות ברכבל שמוביל אל פסגת הר שממנו יש מסלול נהדר להליכה במורד.
כמובן שגם הציפייה הזו הייתה מוגזמת. הגענו אל הרכבל בשעה 11:58 כשב-12:00 הוא נסגר למשך שעה, אז בגלל שלא התחשק לנו להישאר תלויים באוויר בקרון במשך שעה, החלטנו לקפוץ לגן משחקים סמוך, לאכול ארוכת צהריים מזינה (לחם, ירקות, ביצים קשות ונקניק), ולחכות עד שהרכבל ייפתח שוב.
משום מה לא צילמנו את הרכבל או את הדרך מעלה, אבל כן תיעדנו את הדרך המדהימה למטה:
במהלך ההליכה במורד ההר התחיל לרדת גשם, אז החלטנו לנסות ולקצר את הדרך. התוצאה הייתה זו:
ארבעה מבוגרים ופעוטה מצטופפים תחת מחסה עצים, ועוד שתי ילדות יושבות בעגלה מוגנת מפני המים.
התחיל לרדת מבול, והדרך לא מתאימה לעגלות. מה עושים? מרימים את העגלה באוויר ומקווים לא להחליק על האבנים לאורך מסלול ההליכה.
המשימה הוכתרה בהצלחה כשאני הרמתי את חלקה האחורי של העגלה והנשים (חן וליטל) דואגות שהגלגל הקדמי לא עושה בעיות.
אחרי קבלת הפנים החורפית המשכנו לעיירה שבה ישנו (Seelisberg). הגענו למלון, שמנו את החפצים בחדרים, ירדנו לאכול במסעדה של המלון ואז הלכנו לישון.
רעות קיבלה רשיון לישון לבד בקומה נפרדת, כשלרשיון היה מימד נוסף:
את אילה קילחנו באמבטיה מתקפלת שקיבלנו במתנה ונראה שכל הצדדים היו מרוצים (גם רעות שתיעדה את הרגע):
את היום שלמחרת התחלנו עם ארוחת בוקר במלון, ולאחר מכן ירידה במורד ההר על גבי רכבת שהובילה אותנו למעבורת שלקחה אותנו לעיירה Brunnen:
המקום הראשון שביקרנו בעיירה היה מרכז המבקרים של יצרנית הסכינים השוויצרית Victorinox. סיפור מרתק על משפחה שב-1880 החלה לייצר סכינים בטכנולוגיה חדשנית וכעבור כמאה שנים סיפקה את סכיניה למ'גיוור בסדרה הטלוויזיונית האגדית:
משם הסתובבנו קצת בטיילת עד שהגיעה מעבורת קיטור (סטייל טיטניק רק קצת יותר קטנה) שלקחה אותנו לסיבוב ברחבי אגם לוצרן:
כשסיימנו את הסיבוב וחזרנו לעיירה Seelisberg רעות שמעה לפתע רעש שהלחיץ אותה מאוד. מרוב דאגה היא קראה לעלמה בצעקות שתבוא אליה כדי שתוכל לחבק אותה ולהגן עליה מפני אותה מפלצת שעשתה את הרעש:
כעבור כמה רגעים נגלתה לעינינו אותה מפלצת:
הרעב התחיל לתקוף אותנו אז נסענו למסעדה שנמצאת סמוך לאגם. נכנסנו למסעדה יפהפיה, ורק כשדיברנו עם המנהלת הסתבר לנו שהמקום היה בעבר מקום משכנו של מושל שוויץ, ושבאותה תקופה הממשלה הייתה כה קטנה עד שהמקום גם שימש כבית הממשל (כמו כנסת ישראל רק עם הרבה פחות שרים וחברי כנסת):
משם חזרנו למלון, הלכנו לישון ותיכננו את היום שלמחרת שבו עשינו את הדרך חזרה לציריך.
בדרך עצרנו ל-3 שעות בפינת חמד נהדרת בעיירה Sisikon. החלטתי לבדוק את מצב המים ואני מכיר רק דרך אחת לעשות זאת – פשוט לקפוץ:
באמצע הדרך לציריך עצרנו ב-Pfaffikon כדי לאכול משהו, ומצאנו מקום מקסים שבו הילדות שיחקו בבריכה ואנחנו נהננו מארוחת ג'אנק פוד אמיתית (המבורגרים, צ'יפס ושניצלונים).
סיום נהדר לטיול נהדר
את היום האחרון של האברלינג'ים איתנו בילינו בטיול רגלי ליד הבית ועל האש:
אבל עם כל הכבוד לטיול הנהדר, גולת הכותרת של הטיול הייתה – קיפול כביסה קבוצתי:
בין לבין, וקצת לפני, היו עוד כמה דברים שקרו – הנה התיעוד שלהם:
כלי התחבורה החדשים של רעות –
שטנו שעתיים מ-Repperswil לציריך והתענגנו על החוויה –
לכבוד יום העצמאות חן הכינה עוגה טעימה. רעות לא הסכימה לחכות לסוף התהליך –
רגע קסום של אכילת גלידה משותפת מול השקיעה עם רעות וחן –
בימים בהם רעות נשארת בבית עם חן ואילה, ניכר שהבנות משתפות פעולה כדי להתיש את המבוגר האחראי, ומיד כשהן מצליחות הן מתחילות לחגוג (ומתעדות את הרגע) –
עם (וליד) אבא –
רעות ואילה –
רעותי משננת את השמות של בני המשפחה -
אילה לומדת לקרוא -
שבוע טוב לכולם!
יגאל
