פעם שלישית - גלידה (והפעם... התפטרתי מהעבודה)

איכשהו קרה שהלידות של רעות ואילה התרחשו סביב שינוי גדול בפן המקצועי (עם רעות התפטרתי כדי להיות עם חן בבית ועם אילה עברנו לשוויץ והתחלתי עבודה חדשה), אז כמיטב המסורת גם נעמה נהנתה משינוי כזה – התפטרתי מהעבודה. ההבדל בין עכשיו לבין הלידה של רעות הוא שהפעם עשיתי זאת כי קיבלתי הצעה מבנק אחר (בשוויץ).

אחרי שהודעתי למעסיק הנוכחי שאני עובר לבנק אחר, הנחתי שיעדיפו לשלוח אותי הביתה למשך תקופת ההודעה המוקדמת (שלושה חודשים) כפי שעושים בבנקים אחרים בעולם. להפתעתי, ביקשו שאמשיך להגיע לעבודה כל יום כדי להשלים את העברת הלקוחות שלי לעמיתים שלי בבנק.
למה אני מספר את כל זה? כי אחרי שסיימתי את כל המטלות שהוטלו עליי בבנק, עדיין מבקשים ממני להגיע למשרד בכל יום, ומאחר ואין לי מה לעשות (אני כבר לא מתקשר ללקוחות) החלטתי להקדיש את הזמן ולהשלים פערים בבלוג (ולראיה הפוסטים שנשלחו בשבוע האחרון) וגם לשתף קצת יותר בחיי היום-יום שלנו.

הנה סיפור קצר מהיום-יום שלנו:

כמה חודשים אחרי שרעות חגגה יום הולדת שלוש, חיפשנו דרך נעימה להכניס אותה למיטה לישון אחרי סיפור הלילה טוב שמסופר על הכורסא בחדר, ומה שנבחר הוא נד-נד. הכוונה היא שחן מחזיקה 2 גפיים (יד-יד, יד-רגל או רגל-רגל) של רעות ואני את השתיים האחרות, בזמן שאנחנו מנדנדים אותה 3 פעמים, אומרים בספרדית (!) אחד, שתיים ו...שלוש ואז משכיבים אותה במיטה.
מה שהתחיל בתור שעשוע וקצת פעילות ספורטיבית עבורי, הופך מיום ליום למשימה אולימפית (עבורי) ואני כבר לא ילד...
באחת הפעמים, מסיבה שאיננה ברורה, אחרי ה"שלוש" הרמנו את רעות עד שנגעה עם כפות הידיים בתקרה. משם ההתדרדרות הייתה מהירה...
פתאום נדרשתי להרים אותה עד שגם הרגליים ייגעו בתקרה והיום כבר מצופה ממני להניף מעלה 20 קילו ג'ינג'ים עד שהיא נוגעת בתקרה גם עם הראש!!!
אם אתם מנסים לדמיין איך נראית הנפה כזו, תחשבו על בצק פיצה שמונף אל-על, רק שבמקרה שלי מדובר במשקולת שמהווה 25% ממשקל הגוף שלי. הנה תיעוד של החוויה:
https://youtu.be/hFUZorcLn3o

אחרי משא ומתן קצר הצלחתי להקל קצת את הנטל והתפשרנו על 2 הנפות שבועיות עם נגיעת גפיים + קודקוד (בימי שישי וראשון), כשבכל שאר ימות השבוע ממשיכים במתכונת רגילה של נגיעת גפיים.
אם לא די בכך, אילה ראתה כי טוב והחליטה לדרוש את חלקה במשחק, אז עכשיו גם אילה נהנת מנגיעת גפיים בתקרה בכל ערב:
https://youtu.be/ajYUpcw8aXY

אחרי שאני מסיים את הפעילות האקרובטית-ספורטיבית הזו, מגיעה הסוכריה.
אין עונג גדול יותר מאשר לשמוע את הקול המתוק של רעות מבקש ממני ללטף אותה לפני שהיא נרדמת.
כשהתחלנו עם המסורת הנפלאה הזו הייתי מלטף, אבל איכשהו זה אף פעם לא היה מספיק מבחינתה, אז די מהר החלטתי לתקצב את הליטופים. שאלתי אותה כמה ליטופים היא רוצה וברגע שהייתי מגיע למספר הזה, הייתי מנשק אותה, אומר לה שאני אוהב אותה ומאחל לה לילה טוב. מיד לאחר מכן הייתי ניגש לאילה ומלטף אותה בדיוק (!) את אותה כמות של ליטופים כמו את רעות, ומסיים באותה מתכונת (נשיקה + איחולים).
בשלב מסויים הפסקנו עם התקצוב ועברנו ל"ספירה בלב" של "הרבה" או "מעט" ליטופים, כשהחוק שלפיו אילה נהנת מאותה כמות ליטופים נשמר.

אחרי שאני יוצא מהחדר, עוברת כשעה ועוד 254 קריאות "אבא" ו-"אמא", ואז הן נרדמות... :-)

לילה טוב,

יגאל

חגיגות

כמה שבועות לפני שנעמה נולדה, חן קבעה שצריך להיערך לכל החגיגות הצפויות (יום הולדת לרעות, לידה של נעמה ויום הולדת של אילה). במסגרת השיקולים הייתה טובת הבנות, אבל בעיקר טובת האם ההריונית שצפויה להיות אחרי לידה ביום ההולדת של אילה. לפיכך, החלטנו לערוך לרעות ולאילה את יום ההולדת ביחד לפני הלידה.

בתאריך 25.10.2015 הגיעו חברים לחגוג את יום ההולדת 4 של רעות ויום הולדת שנתיים של אילה.
המקום שנבחר הוא גן ילדים שמושכר לאירועים, ועל כן התאפשר לילדים להעסיק את עצמם עם משחקים ואביזרי לבוש שונים ומשונים:

היה נהדר.

אם למישהו היה ספק, חן הייתה אחראית על רוב ההכנות (שתי עוגות יום הולדת - חיפושית ובריכת סוכריות, הכנת הקישוטים, הכנת פשטידות וקינוחים, קניה של השתיה הקלה, ארגון הכיבוד והכלים החד"פ וכו'), כשלעזרתה הגיעו חברות (תודה רבה נטע ומיה). המאמצים הניבו את התוצאות הבאות:

את שלב כיבוי הנרות גם עשינו במשותף:

כמובן שעצם האירוע לא מנע מאיתנו לציין ולחגוג לכל אחת מהבנות בנפרד את יום ההולדת ביום הנכון. אני יצאתי מוקדם מהעבודה כדי להיות איתן בגן כשמדליקים (והן מכבות) את הנרות.
רעות:

אילה:

שרים יום הולדת שמח: https://youtu.be/yW8gUfZ3TQE

ביום ההולדת של אילה ניצלנו את הביקור בגן כדי לשאול את הגננים שאלה שמאוד הטרידה אותי לאחרונה - מהו השיר שאילה התחילה לשיר/להריע לאחרונה בבית? מילות השיר, עפ"י אילה, הן: ולהולהולהלוהלהו הו-היי!!! (תוך הנפת יד אל-על). למותר לציין שבכל פעם שהיא עושה זאת אני פשוט מתחיל לצחוק ומצטרף אליה...
הגננים בגן הטו אוזן, ומיד זיהו את השיר: If you're happy and you know it, say hurray… Hurray!!!
עכשיו תתרגמו את זה לעברית ותגיעו בדיוק למילים שאילה שרה...
https://youtu.be/peKNSHK-jAc

כשלושה שבועות אחרי יום ההולדת של אילה, ערכנו לנעמה מסיבת בריתה, כשסבא צביקה הגיע במיוחד מישראל ואילו סבתא נורית, שהייתה אצלנו כבר יותר משבוע,עמלה לילות וימים (פיזית, בלי הגזמה) כדי להפיק אירוע מדהים עם אוכל טעים ואירגון מדוייק. תודה רבה נורית!

קצת לפני וקצת אחרי הספקנו לחגוג גם לחן ולי ימי הולדת. לכבוד יום ההולדת שלי הלכנו לארוחה רומנטית במסעדה ולכבוד יום ההולדת של חן הכנתי סרטון קצר ומסיבת הפתעה עם חברים בסוף טיול נהדר ביער השחור: https://youtu.be/Q3oUAC36Ask

נתראה בשמחות,

יגאל

חוזרים לשגרה

חלף יותר מחודש מאז שנעמה הגיעה הביתה והתחושה שלי שהיא התאקלמה, ועודנה מתאקלמת, נהדר.
בכלל, התחושה הכללית שלי בשבועות האחרונים הינה אושר צרוף. קשה להאשים אותי כשאני מוקף בבנות מדהימות כאלה:

אחד הדברים שהכי מדהימים אותי הוא האופן שבו רעות ואילה קיבלו את נעמה. מעבר לעובדה שהן רבות ביניהן מי תחבק את נעמה ראשונה ויותר זמן, הן ממש אוהבות לעזור. כשנעמה בוכה, אילה מביאה לה את המוצץ ורעות לוחשת לה "הכל בסדר. אנחנו פה".
באחת הפעמים נעמה בכתה בחדר והלכתי אליה. כשבאתי לראות מה מפריע לה, רעות הדפה אותי לאחור ואמרה לי שאני יכול ללכת כי היא נמצאת איתה...

בשבועות שחלפו מאז הלידה הספקנו לארח שתי סבתות, סבא אחד ובת דודה אחת (של חן).
היה שמח :-)
אמא שלי הייתה הראשונה להיקרא לדגל ובהתראה של 48 שעות היא כבר הייתה אצלנו.
אחת המשימות שלה לביקור הזה היא להעסיק את רעות ואילה. אפשר לומר שהמשימה הושלמה בהצלחה:

חמישה ימים אחרי הלידה, קיבלנו את השלג הראשון בברכה ובשמחה. רעות ואילה נעמדו מול החלון וראו את פתיתי השלג יורדים בחוץ.

כמו שכבר למדנו על הבנות שלנו, יש דברים שהן אוהבות מאוד, אבל רק מרחוק.
רעות לדוגמא, מאוד אוהבת סוסים, כבשים ופרות, אבל רק אם הן מסתובבות רחוק מאחורי גדר.
אילה אוהבת שלג. מאוד. רק אל תתנו לה לגעת בו :-)
כמה שעות אחרי שהשלג נערם, חן יצאה עם הבנות לשלג בזמן שסבתא שרי שמרה על נעמה הישנה. בזמן שרעות קפצה לתוך השלג, אילה נהנתה להסתכל עליה...

רעות כבר הבינה שאמא ואבא עסוקים, אז היא נרתמת למאמץ המשפחתי ועוזרת במטלות הבית. דוגמא מצויינת לכך קיבלנו ב-27.11.2015 כשהיא לקחת את אילה והחליפה לה חיתול.
אחרי זה, אילה תורמת את חלקה ומקלחת את נעמה.

כמנהגנו בקודש, לא חיכינו יותר מדי, וכבר אחרי 10 ימים יצאנו עם נעמה מהבית. זה לא שממש רצינו להוציא אותה לאוויר הצח (והקפוא – מינוס 2 בחלק מהמקרים), אלא שיש גבול למה שאפשר לעשות עם שתי ילדות בבית. האופציה הנבחרת – גן החיות של ציריך.

בגיל ארבעה שבועות פלוס כמה ימים אנחנו יכולים גם לומר שהילדה יודעת (ואוהבת לאכול) – 4.5 ק"ג שנפרסים על פני 55.5 ס"מ.