לידה 3.0

בשבוע שעבר מלאו לנעמה חודש ימים, ואני יכול להודות באובייקטיביות מלאה שהיא תינוקת מדהימה :-)

לפני שאספר איך הגעתי למסקנה הזו, תרשו לי לחזור 4 שבועות אחורה.

כחודשיים לפני הלידה, חן הגיעה להסכם עם נעמה (שלא ידעה שזהו שמה עדיין) לפיו הלידה תתקיים בתאריך 15.11.15 והסיבות לכך ברורות.
התוכנית התקדמה כפי שרצינו, וערב לפני התחילו הצירים. מה שלא לקחנו בחשבון זה את התופעה העל-טבעית שהתלוותה לצירים והיא שבכל פעם שחן הרגישה את הצירים, אילה קמה והתחילה לבכות.
באותו ערב הבנות הלכו לישון כרגיל בערך בשעה 19:30. חן, שהתחילה להרגיש צירים קלים החליטה לחכות עוד עד שהצירים יהיו סדורים. העניין הוא שהשעות שהגיעו אחרי זה היו לא סדורות עבורי - בכל פעם שחן אמרה לי שיש לה ציר, שמעתי את אילה בוכה מהחדר. רק אחרי הציר הרביעי הבנתי שיש מתאם מלא בין הצירים ובין ההתעוררויות שלה, אבל לא היה לי הרבה מה לעשות. רק כשהצירים הפסיקו, והבנו שזו הייתה אזעקת שווא, אילה ישנה עד הבוקר.

בשעות הערב של 16.11.2015 כבר לא היה לנו ספק - חן קיבלה איתות מנעמה שהרגע לו חיכינו בערך 9 חודשים מגיע.
עפ"י תוכנית הפעולה שהגינו כמה שבועות לפני, הזעקתי את הבייביסטר דובר הספרדית רמון (או כמו שאילה קוראת לו בגן "אמון") שיגיע אלינו. בזמן שחיכיתי לו, חן הלכה (כן, ברגל) לבית החולים כדי להיבדק ולראות אם יש טעם שהיא תישאר להשגחה או שאולי היא תהנה מעוד כמה שעות שינה במיטה הנוחה בבית.
כמה דקות אחרי שחשבנו שאולי היא תישאר בבית החולים ואני אשן בבית עם הבנות, קיבלתי שיחת טלפון נוספת מחן - "התחילו צירים. תגיע".
רק אחרי שוידאתי שרמון יודע איזה משקה יוגורט הבנות אוהבות לשתות בבוקר, הלכתי לבית החולים. לצערי הדלת הצדדית, שנמצאת במרחק הליכה של 4 דקות מהבית, הייתה סגורה (הגעתי ב-22:45 כשהדלת נסגרה ב-21:30) אז נאלצתי ללכת עוד רבע שעה כדי להגיע לכניסה הראשית.

בניגוד ללידה עם אילה, הפעם חן קיבלה את סוויטת הלידה שכוללת בין היתר ז'קוזי, חבלים, כדורים ועוד:

חן החליטה לנסות משהו שהיא לא עשתה בפעמיים הראשונות – ללדת בלי אפידורל.
ככל שהלילה התקדם, העייפות גברה עלינו ונמנמנו קצת (כמובן שאני ישנתי הרבה יותר). טוב שהצלחנו, כי הלילה היה מתיש (לחן. לי אין זכות להתלונן). עד כדי כך שחן כמעט נרדמה במהלך אחד הצירים!
כשהתעוררנו היינו רעבים, אז האחות הציעה לי קצת אוכל - מוזלי, מיץ (תפוזים או תפוחים - איזה שאבחר) ועוד... חשוב ללוות לידה על בטן מלאה :-)

אין לי דרך אמיתית לדעת כמה כאב לה כל התהליך, אבל אני כן יודע כמה אני גאה בה על האופן שבו היא התמודדה עם הלידה. בתור ניצב שהשתדל לעזור ובעיקר לא להפריע, נפעמתי פעם נוספת מאותן דקות מופלאות שבמהלכן תינוקת זעירה (במקרה הזה לא ממש – 3.75 ק"ג) מגיחה אל אוויר העולם אל זרועותיה האוהבות של אמה.

מדהים.

בשעה 5:58 הצטרפה נעמה למשפחתנו המתרחבת ויכולנו לבשר לכולם שהאמא והבת בריאות ומרגישות טוב. עייפות מאוד, אבל מרגישות טוב:

מיד אחרי הלידה הניחו את נעמה על חן (כמו שאומרים Skin-To-Skin), אבל ההפתעה הגיעה אחרי כן כשהציעו לי גם את אותו תענוג. לא היססתי:

אחרי הלידה החלטנו להתפנק, ושידרגנו את חן לחדר יולדות פרטי. אחת המיילדות דאגה לעדכן אותנו מבעוד מועד שיום לפני כן היה מאוד עמוס בחדרי הלידה עם 8 לידות (!!!), ולכן כל חדרי היולדות המשותפים מלאים.
עצרתי את עצמי מלומר לה שבישראל 8 לידות מתרחשות בשעתיים.
כעבור כמה ימים, יצאנו הביתה בגשם זלעפות. שוב, ברגל...

שבוע נפלא,

יגאל