חוזרים לשגרה

חלף יותר מחודש מאז שנעמה הגיעה הביתה והתחושה שלי שהיא התאקלמה, ועודנה מתאקלמת, נהדר.
בכלל, התחושה הכללית שלי בשבועות האחרונים הינה אושר צרוף. קשה להאשים אותי כשאני מוקף בבנות מדהימות כאלה:

אחד הדברים שהכי מדהימים אותי הוא האופן שבו רעות ואילה קיבלו את נעמה. מעבר לעובדה שהן רבות ביניהן מי תחבק את נעמה ראשונה ויותר זמן, הן ממש אוהבות לעזור. כשנעמה בוכה, אילה מביאה לה את המוצץ ורעות לוחשת לה "הכל בסדר. אנחנו פה".
באחת הפעמים נעמה בכתה בחדר והלכתי אליה. כשבאתי לראות מה מפריע לה, רעות הדפה אותי לאחור ואמרה לי שאני יכול ללכת כי היא נמצאת איתה...

בשבועות שחלפו מאז הלידה הספקנו לארח שתי סבתות, סבא אחד ובת דודה אחת (של חן).
היה שמח :-)
אמא שלי הייתה הראשונה להיקרא לדגל ובהתראה של 48 שעות היא כבר הייתה אצלנו.
אחת המשימות שלה לביקור הזה היא להעסיק את רעות ואילה. אפשר לומר שהמשימה הושלמה בהצלחה:

חמישה ימים אחרי הלידה, קיבלנו את השלג הראשון בברכה ובשמחה. רעות ואילה נעמדו מול החלון וראו את פתיתי השלג יורדים בחוץ.

כמו שכבר למדנו על הבנות שלנו, יש דברים שהן אוהבות מאוד, אבל רק מרחוק.
רעות לדוגמא, מאוד אוהבת סוסים, כבשים ופרות, אבל רק אם הן מסתובבות רחוק מאחורי גדר.
אילה אוהבת שלג. מאוד. רק אל תתנו לה לגעת בו :-)
כמה שעות אחרי שהשלג נערם, חן יצאה עם הבנות לשלג בזמן שסבתא שרי שמרה על נעמה הישנה. בזמן שרעות קפצה לתוך השלג, אילה נהנתה להסתכל עליה...

רעות כבר הבינה שאמא ואבא עסוקים, אז היא נרתמת למאמץ המשפחתי ועוזרת במטלות הבית. דוגמא מצויינת לכך קיבלנו ב-27.11.2015 כשהיא לקחת את אילה והחליפה לה חיתול.
אחרי זה, אילה תורמת את חלקה ומקלחת את נעמה.

כמנהגנו בקודש, לא חיכינו יותר מדי, וכבר אחרי 10 ימים יצאנו עם נעמה מהבית. זה לא שממש רצינו להוציא אותה לאוויר הצח (והקפוא – מינוס 2 בחלק מהמקרים), אלא שיש גבול למה שאפשר לעשות עם שתי ילדות בבית. האופציה הנבחרת – גן החיות של ציריך.

בגיל ארבעה שבועות פלוס כמה ימים אנחנו יכולים גם לומר שהילדה יודעת (ואוהבת לאכול) – 4.5 ק"ג שנפרסים על פני 55.5 ס"מ.