אלה התוצאות

כפי ששמתם לב, הקידמה הטכנולוגית הגיעה גם לבית משפחת ארליך בשוויץ ולראשונה הפוסט נשלח בעזרת מערכת אוטומטית. אשמח לקבל הערות והצעות לייעול/שיפור המערכת.

ולעניינינו...

חן מנצלת את חופשת הלידה שלה כדי לקדם את התואר השני ולעבוד על התזה. לשמחתה, רעות עוזרת לה - היא קוראת את המאמרים, מסכמת אותם ומסמנת את מה שחשוב. זאת התוצאה:

רעות קראה הרבה על מניות ואגרות חוב, ועכשיו שהיא מבינה בתחום מספיק, היא החליטה להצטרף אליי לעבודה. לשם כך, היא מקפידה על קוד הלבוש בבנק. זאת התוצאה:

לקראת אולימפיאדת החורף בסוצ'י, חן ואני התאמנו על גלישה זוגית במזחלות. זאת התוצאה:

לפני

אחרי

כשילדה מאושרת, צבעים חיים ומצלמת DSLR נפגשים, זאת התוצאה:

חן היא אמא נהדרת ולולי מודעת לזה. זאת התוצאה:

רעות מאוד אוהבת את לולי, ורואים את זה בכל דבר שהיא עושה. כשהן משחקות זה עלול להיראות אחרת. זאת התוצאה: http://youtu.be/3n64AIWMSRU

לטובת מי שהתלונן על איכות הסרטונים מהפוסט הקודם, העלתי את סרטון הטרמפולינה של רעות ליוטיוב באיכות יותר טובה. זאת התוצאה: http://youtu.be/9KTlO2WzUlo

שבוע טוב לכולם,

יגאל

עובדות וסרטונים

הנה כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם:
1. בכל בית בשוויץ יש מקלט אטומי. אם בבית עצמו אין, אז לבניין יש מתחם מוגן (שוב, אטומי). אם השאלה "למה?" או "בשוויץ מקלט אטומי?! מי יפציץ אותם?" עברו לכם בראש (או שאפילו הגיתם אותן בקול רם), התשובה שלי היא: לא יודע. ולא בטוח שהם יודעים.
2. הבחירות ומשאלי העם בשוויץ נעשים בדואר. לא מגיעים לקלפי להציג תעודת זהות - פשוט שולחים את הטופס בדואר.
3. אילה אוהבת להירדם לצלילי מוזיקה. בעיקר סיימון וגורפינקל (ובעיקר The Boxer ו-Sound of Silence). 
4. מאז שעברנו לשוויץ לא הדלקנו את הטלוויזיה אפילו פעם אחת. לא (רק) מטעמים אידיאולוגים - פשוט עוד לא קנינו כבל מאריך שיאפשר לנו להדליק אותה.
5. אני הולך לעבודה עם חליפה ועניבה, עד כמה שזה יישמע (או ייראה) מוזר. את הג'ינס וחולצות הפולו אני משאיר לאירועים מיוחדים (בישראל).
6. כלב צריך כרטיס נסיעה לאוטובוס. כרטיס חופשי-שנתי בכל רחבי שוויץ עולה 700 פרנק (כ-2800 שקל).
7. בציריך יש לוח שנה ובו מצויינים המועדים לפינוי פסולת לפי סוג, ואם חשבתם שנייר וקרטון נזרקים באותו יום - טעיתם בגדול! מסתבר שהנייר והקרטון הם רק קרובי משפחה (משפחת העצים לשעבר), ואסור לערבב ביניהם. 8. בציריך לא משלמים ארנונה, אבל כן משלמים על שקיות הזבל שהעירייה מפנה. שקית זבל תקנית (שנקראת צורישק - מי הגאון שחשב על השם הקליט הזה?!) עולה כ-9 שקלים לשקית. יודעי דבר מוסרים שהעלות הגבוהה של השקית הקפיצה את כמות הפסולת שהתושבים זורקים למיחזור (שאותה לא זורקים בשקית) והפחיתה בעשרות אחוזים את הפסולת הביתית.
9. הזדקנתי - הרמזים/עובדות שהביאו אותי למסקנה הזאת הם: א) אני סובל ממוזיקה רועשת. מצאתי את עצמי עוצם עיניים כשמוזיקה רועשת צרמה לי באוזניים (בין הקורבנות - רד הוט צ'ילי פפרס, גרין דיי ועוד כל מיני זמרים מימי איה נאפה העליזים). ב) גיליתי (להפתעתי) שלפני 3 חודשים חגגתי יום הולדת 32, כשעד אותו רגע חייתי בתחושה שאני בן 29 לכל היותר. ג) אי אפשר להתעלם מהשערות הלבנות על ראשי הכהה. בהתחלה אפשר היה להכחיש ולהגיד שאלה פתיתי שלג, אבל כמה זמן זה כבר יכול להחזיק?

לכל מי שלא זכה לראות את רעות ואילה ב'לייב' בחודשים האחרונים, הנה קצת מהחוויות שלהן מהשבוע האחרון:

סוף שבוע טוב,

יגאל

כמה מסקנות

הנה כמה מסקנות מהימים האחרונים:

1. הגשם עשוי להפתיע גם את השוויצרים (לשלג הם ערוכים יותר טוב כנראה). מערכת הרכבות העירונית השתבשה בצורה נכרת (לא לגמרי) והיו רכבות שאיחרו ביותר מ-10 דקות (שזה נצח במונחים מקומיים).
2. גם בשוויץ יש אזעקה וגם פה עושים ניסויי צופרים מדי פעם. הצופרים מופעלים כדי להתריע מפני שטפונות והצפות (כי האוייב היחיד שבו השוויצרים נלחמים הוא העובש שמתפתח אצלם בית). לדברי עמית לעבודה, יש סכר בסביבת ציריך שאם ייפרץ, העיר תוצף והמים יגיעו לגובה של 8 מטר. טוב שהמשרד שלי בקומה רביעית - http://en.wikipedia.org/wiki/Sihlsee
3. הרגע שבו צריך לזרוק את נעלי הבית המשומשות (ותיקות אם רוצים להיות פוליטיקלי קורקט) הוא כאשר הן משבשות לך את אומדן הגובה של הרגל, דבר שגורם לך לבעוט במדרגה ולהתפתל מכאבים אחר-כך. ביי ביי נעליים.

לידיעתכם, היום ניהלתי את השיחה המלאה הראשונה שלי בשפה המקומית במהלך נסיעה באוטובוס:

יגאל: "Entschuldigung" ("סליחה")

הנוסע שישב לידי קם ומפנה לי מקום לעבור

יגאל: "Merci" ("תודה")

הנוסע: "bitte schön" ("בבקשה")

ואז ירדתי מהאוטובוס :-)

ולפני שכולם יתלוננו שאין תמונות, אז הנה:

המשך שבוע טוב

יגאל

קצרים

הפוסט האחרון הניב תגובות מגוונות שרובן היו בעלות תוכן פיננסי - המילים "יקר" ו-"פשיטת רגל" חזרו על עצמן כמה וכמה פעמים.

קודם כל - תודה על הדאגה למצבינו הכלכלי.

אמנם מדובר בכ-125 שקלים לתספורת (שבארץ עולה לי 40 שקל) אבל האלטרנטיבות - א) להטיס ספר מישראל לשוויץ או ב) לטוס לישראל כדי להסתפר - יותר יקרות.

להזכירכם, אני עובד בשוויץ והמשכורת גם כן בפרנק שוויצרי, אז אני יכול להרשות לעצמי תספורת ב-32 פרנק :-)

7 סיפורים קצרצרים:

1. זוכרים שקנינו עגלה חדשה לרעות ואילה? ככה היא נראית (היא באמת בערך בגודל של ה-Smart שמאחורה):

2. לפני שבועיים יצאנו לטייל עם חברים והיה נהדר. אמנם היה קר, ואולי לא היינו לבושים מספיק חם, אבל מה שנזכור מהטיול זה את שני המהנדסים בחבורה עושים את החישובים הדרושים כדי להגיע למסקנה שבול העץ הגדול שראינו שוקל כ-2 טון (הנוסחא כללה קוטר, פאי, מסה סגולית ועוד משתנים שאני לא זוכר):

3. רעות הצטרפה למגמה העולמית וצילמה סלפי. זו התוצאה:

4. אחרי כמה חודשים טובים (לא זכור בדיוק כמה), בשעה טובה ומוצלחת חן ואני יצאנו לדייט!

השארנו את הבנות עם בייביסיטרית מדהימה (אמא שלי) והלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה. זה מה שעשינו בדרך:

כעבור יומיים יצאנו שוב לבד, בלי הבנות, והלכנו לאירוע לעובדי הבנק. ככה נראינו (באתי בלבוש זרוק יחסית לאחרים):

5. אחרי השלג הראשון השנה החלטנו לקנות מזלחת, רק שמאז השלג החליט להחרים אותנו ולא הגיע.

כשסוף סוף ירד קצת שלג, קפצנו עם החברים למקום אידיאלי לגלישה במזחלות:

6. באחד הפוסטים הראשונים סיפרתי על מסעדה שבה נותנים לאורחים סינר כדי שלא ילכלכו את העניבה או החולצה המכופתרת. הבטחתי שאם יגיע היום שאסכים לשים דבר כזה על עצמי, אשלח תמונה. הבטחות צריך לקיים:

7. הנה כמה תמונות מהיום-יום שלנו. אם למישהו יש שאלות לגבי התמונות, נא לפרט אותן בתגובות למטה:

כן, אני ישן פה...

שבוע טוב לכולם,

יגאל