בדיוק 560 ימים עברו מאז העדכון האחרון ששלחתי.
מאז עברו הרבה מים בנהר, דונאלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב,
הביטקוין נסק מ-500 ל-17,000 דולר ולאחרונה הסתבר שירושלים היא באמת בירת ישראל
(או כך לפחות מאמינים הישראלים, ונשיאי ארצות הברית וצ'כיה).
גם אנחנו לא טמנו ידינו בצלחת, אבל איך משלימים את הפער? במילה אחת –
סיינפלד.
פרק 8 בעונה 9 מתקדם מהסוף להתחלה, וזה פחות או יותר מה שאני מתכוון
לעשות עכשיו. למה?
כי אני זוכר בעיקר את מה שקרה לאחרונה...
ברגעים אלו ממש, אני יושב בדירה שלי בשוויץ, אחרי שסיימתי שיחת סקייפ
עם חן והבנות.
כן, למי שלא מעודכן, חן והבנות חזרו לישראל, ואני נשארתי בשוויץ.
מה קרה? שום דבר רע. למעשה, ההחלטה נבעה מכמה סיבות, כולן חיוביות, שהתלכדו
להן בערך באותו זמן.
וכך, ב-13.11.2016 חן והבנות עלו על טיסת איזיג'ט 1191 מבאזל לתל
אביב. כיוון אחד.
מהרגע שקיבלנו את ההחלטה שהבנות חוזרות
לישראל, עשינו בעיקר דבר אחד – חיפשנו לקנות דברים יפים בחנויות יד שניה. לצורך כך
עשיתי עבודת מחקר וקיבצתי ברשימה אחת את רוב רובם של החנויות האלה בציריך, ויש לא
מעט כאלה. חלקן מתמחות בתחומים מסויימים (ריהוט לדוגמא) וחלקן חנויות פשפשים
שבדומה לשווקי פשפשים, אפשר למצוא בהן מציאות בין הרבה זבל שמנסים למכור.
המאמץ הניב פירות והצלחנו למצוא כמה
וכמה דברים שאהבנו, בתקווה שיתאימו לקו העיצובי של הבית
, Whatever that means.
באחת מאותן החנויות הגענו עם שלוש
הבנות ברכב, אבל מראש השארנו את העגלה בבית, למקרה ונצטרך את המקום בתא המטען.
בדיעבד, ההחלטה הזו איפשרה לנו להעמיס ספסל, שני כסאות וארגז טיולים (מתקופת
הטיטאניק). כמובן שלא הכל נכנס, אז נאלצנו לקשור את הדברים על הגג. מה עושים אם
אין חבלים? משתמשים בעניבות של יגאל... (יש תמונה איפשהו, לא יודע איפה).
את הרכישות היינו צריכים לתזמן כך שהכל יהיה בבית כשהמובילים מגיעים
עם המכולה. יום ההעמסה היה מאוד מרגש. כל חפץ שהועמס הזכיר חוויות מהשנים הנהדרות
שלנו בשוויץ.
רהיטים, ארגזים עם כלי מטבח, ארגזים עם ציוד מהמחסן, ארגזים עם
צעצועים, עוד ארגזים עם צעצועים ואז עוד ארגזים עם צעצועים. אני ממש לא מגזים.
בשלב מסויים הגענו למסקנה שבערך שליש מהמכולה מלאה בצעצועים.
ככל שהעמסת המכולה התקדמה, ההתרגשות התחלפה בלחץ ובזמן שהמכולה נראתה
כבר מלאה, הדירה איכשהו נראתה עדיין מלאה בארגזים וחפצים וחששנו שהרבה דברים לא
ייכנסו.
לשמחתנו, במיומנות של אשפי טטריס, הצליחו המובילים לדחוס את כל מה שרצינו
ושחררנו את המכולה לדרכה, בתקווה שהכל יגיע בשלום לישראל.
אחרי השלב הזה, התפננו לעשות את הצעד הבא שהוא להפטר מהדברים לא עוברים
לישראל – סלון, ארונות איקאה, ספה מתקפלת, כונניות ועוד אי אלו שמאטס.
בניגוד למקומות אחרים בעולם, בשוויץ אי אפשר פשוט להוציא את הדברים
לרחוב בתקווה שמשאית הזבל תאסוף את זה. כדי להיפטר מהדברים יש שלוש אפשרויות:
1. למכור את הדברים באתרי אינטרנט כגון tutti.ch או ricardo.ch. למי שתוהה למה בחרו את
השמות האלה, רק אומר שבישראל יש אתר שקוראים לו זאפ ואף אחד לא מתלונן, אז... 😊
2. לשלם לחברה שתפנה את הדברים למרכז מיחזור אזורי.
3. לתרום/למסור לחנויות יד שניה תמורת איסוף של החפצים. אותן חנויות שבהן
מצאנו מציאות, משיגות את מרכולתן מבעלי דירות שלא הצליחו למכור את חפציהן או שהעדיפו
לא לשלם למישהו שיבוא לקחת את החפצים.
אנחנו הלכנו על אסטרטגיית 1-3. קודם ננסה למכור את הדברים, ואת מה שלא
נצליח, נתרום.
להפתעתנו, חנויות יד שניה בשוויץ לא מוכנות לקבל כל דבר לתרומה.
למעשה, הן בודקות את החפצים ובוחרות רק את אלה שעומדים בסטנדרטים השוויצרים למכירה
מחדש.
מהרגע שהמכולה נשלחה ועד שהבנות עלו על הטיסה לארץ, החפצים בבית
התחילו להיעלם. לעתים היינו שוקעים בשיחות פילוסופיות - אם אנחנו מצליחים לחיות עם
שלוש מיטות, 10 צעצועים, סט סכו"ם אחד, 5 צלחות, סיר ומחבת, למה אנחנו צריכים
את כל מה שיש במכולה?!
בסופו של דבר, את המעט שנשאר נאלצנו למכור בפרנקים בודדים.
כשלא נשאר כלום, עברנו לכמה ימים לבית של חברים שבמקרה היו בחופשה בחו"ל והסכימו לתת לנו לישון אצלם. על הדרך שמרנו להם על הבית. תודה שרון ופסקי!
כשלא נשאר כלום, עברנו לכמה ימים לבית של חברים שבמקרה היו בחופשה בחו"ל והסכימו לתת לנו לישון אצלם. על הדרך שמרנו להם על הבית. תודה שרון ופסקי!
זהו להיום.
עדכונים לאחור של הביוגרפיה הזו, יחד עם תמונות (בתקווה) יישלחו בקרוב.
למי שתוהה איך אנחנו נראים אחרי שנה וחצי בערך:
שבוע מצוין לכולם!
יגאל
