תודה.
תודה לכל אלה ששלחו ברכות או התקשרו לברך את רעות ליום ההולדת.
תודה לכל אלה שקוראים את השורות האלה.
תודה לחברים החדשים שלנו בשוויץ, שכבר בפעם הראשונה שפגשו אותנו הביאו מתנות לרעות והכינו לה עוגת יום-הולדת.
ותודה לכל אלה שכותבים לי בחזרה ומגיבים למה שאני כותב.
אני קורא כל מייל שאני מקבל, וגם אם אני לא מגיב, זה לא אומר שלא איכפת לי.
כל מייל וכל מילה טובה נותנים עוד חשק לרשום ולשתף.
אז נעשה עסקה – אתם תמשיכו להגיב ואני אמשיך לכתוב :-)
ולעניינינו...
בעקבות המעבר לשוויץ החלטנו לפנק את רעות ליום ההולדת, אז במקום חגיגה סטנדרטית עם עוגה וכיבוי 3 נרות (2 ועוד אחד לשנה הבאה לצורך העניין) ערכנו לה 3 חגיגות יום הולדת!
הפעם הראשונה הייתה ביום שבת עם זוג חברים ושתי הבנות שלהם (שאגב, עברו לשוויץ שבוע לפנינו).
הפעם השניה הייתה ביום ראשון עם כמה זוגות חברים ישראלים (שאגב, עברו לשוויץ 10 שנים לפנינו).
הפעם השלישית הייתה בגן ביום שני ובאותה הזדמנות שרו לה "היום יום הולדת" ב-3 שפות (שוויצרית, אנגלית ועברית).
כשסיפרו לנו על השלב ההתפתחותי שנקרא "Terrible two", שבו ילדים בני שנתיים (פלוס-מינוס) הופכים מתינוקות/ילדים מתוקים לשדוני לא-לא קטנים וחסרי מנוחה שהתשובה היחידה שהם יודעים היא "לא", אמרתי שאין לי מושג על מה מדברים. רעותי מתוקה כרגיל ולא נראה שזה הולך להשתנות.
לשמחתי, רעות חגגה עכשיו שנתיים והיא לא מתנהגת כמו ילדה טיפוסית לגילה.
לצערי, במקום בת שנתיים היא מתנהגת כמו נערה בת 16 – הולכת לישון מאוחר, לא מוכנה להכנס למיטה, בטח לא להקשיב להורים שלה והכי חמור, גורמת להורים שלהם להתעורר באמצע הלילה בשל התנהגות שובבית שמזכירה מישהי שחזרה מאוחר מבילוי לילי אחרי שתתה בקבוק בירה אחד יותר מדי.
מה עדיף?
ל-Terrible two שילחו SMS עם הספרה 2.
ל-Sweet 16 שילחו SMS עם המספר 16.
תמונות.
אם הייתי מקבל פרנק שוויצרי על כל פעם שביקשו ממני לשלוח תמונות, היו לי עכשיו לפחות 25 פרנקים = ארוחת צהריים!
שאלה – אם תמונה אחת שווה אלף מילים, האם אלף מילים שווים תמונה אחת?
האם מישהו יסכים איתי שבעידן הדיגיטלי שווי תמונה ירד דרמטית מ-1000 מילים לבערך 218?
הרי כולם מצלמים את אותה סצנה 3, 4 או אפילו 5 פעמים, וכשמעתיקים למחשב לא טורחים למחוק. ואז, כשרוצים להראות את התמונות למישהו (אם וכאשר), אחרי 1000 המילים על התמונה הראשונה, מדלגים בזריזות על האחרות ולא טורחים לזרוק אפילו מילה אחת על התמונות המסכנות האחרות.
ואחרי הפסקה הפילוסופית, יש מה לראות.
מאז שהגענו הספקנו לראות כמה וכמה מקומות ולחוות אי אילו חוויות.
מי שרוצה לדעת איך נראית ציריך ממעוף הציפור, מוזמן לקנות אחת ולשים לה מצלמה על הראש :-)
המיטב שאני יכול להציע זה תמונות של ציריך מהנקודה הגבוהה ביותר, על האנטנה הגבוהה, על ההר הגבוה ביותר שליד ציריך.
זה מה שרואים משם:
לחדי העין, הבית הקטן עם הוילונות הלבנים ברכס ממול - זה הבית שלנו.
חגיגות יום ההולדת של רעות נראו כך:
פעם ראשונה –
פעם שניה (תודה ליעל על העוגה ותודה ליהל שעזרה להרים את רעות 3 פעמים) –
פעם שלישית –
ועכשיו כמה תמונות הווי (ובידור). חלקן קשורות לפוסטים קודמים שלי וחלקן פשוט משקפות את אורח החיים החדש שסיגלנו לעצמנו. אגב, הבית שלנו נמצא במרחק של 3 דקות הליכה בקצב של רעות (להלן: "קצב רעות") מחורשה מדהימה שבה נחל עד זורם לאיטו.
לכל מי שתהה מי זה ניקו שמקבל כל כך הרבה תשבוחות במיילים, אז הנה הוא:
במוצאי שבת מתחלף פה שעון, אז כל מי שחשב שהשעה בין ישראל ושוויץ תשתווה, טועה. לא להתקשר מוקדם מדי. רעות מנסה לישון (האמת שאלה ההורים שלה אבל מה זה משנה).
כפי ששמתם לב, חלף שבוע מאז העדכון האחרון ששלחתי. יש לכך סיבה פשוטה.
ראשית, תוצאות הסקר היו חד משמעיות – שוויון מוחלט בין אלה שחושבים שצריך לשלוח עדכונים קצרים לעתים קרובות (תודה לאיה) לאלה שחושבים שעדיף עדכון מפורט וארוך יותר בתדירות נמוכה יותר (ותודה לסני).
לאור התוצאות, עשיתי מה שהייתי אמור לעשות מלכתחילה – להקשיב לחן. אי לכך, העדכונים הבאים יישלחו בתדירות שבועית ולעתים אף פחות מכך, אבל היי – לפחות תקבלו תמונות :-)
אגב, אפשר להגיד לנו מזל טוב – סיימנו את הליך הקליטה בשוויץ:
1. נרשמנו כאזרחים מן השורה בעיר ציריך
2. פתחנו חשבון בנק (מי שרוצה להעביר לשם כסף – מוזמן)
3. עשינו ביטוח בריאות
4. ביקרנו בבית החולים שבו חן תלד
5. אני יוצא ומגיע בזמן לכל מקום (!)
שבת שלום לכולם,
יגאל
תודה לכל אלה ששלחו ברכות או התקשרו לברך את רעות ליום ההולדת.
תודה לכל אלה שקוראים את השורות האלה.
תודה לחברים החדשים שלנו בשוויץ, שכבר בפעם הראשונה שפגשו אותנו הביאו מתנות לרעות והכינו לה עוגת יום-הולדת.
ותודה לכל אלה שכותבים לי בחזרה ומגיבים למה שאני כותב.
אני קורא כל מייל שאני מקבל, וגם אם אני לא מגיב, זה לא אומר שלא איכפת לי.
כל מייל וכל מילה טובה נותנים עוד חשק לרשום ולשתף.
אז נעשה עסקה – אתם תמשיכו להגיב ואני אמשיך לכתוב :-)
ולעניינינו...
בעקבות המעבר לשוויץ החלטנו לפנק את רעות ליום ההולדת, אז במקום חגיגה סטנדרטית עם עוגה וכיבוי 3 נרות (2 ועוד אחד לשנה הבאה לצורך העניין) ערכנו לה 3 חגיגות יום הולדת!
הפעם הראשונה הייתה ביום שבת עם זוג חברים ושתי הבנות שלהם (שאגב, עברו לשוויץ שבוע לפנינו).
הפעם השניה הייתה ביום ראשון עם כמה זוגות חברים ישראלים (שאגב, עברו לשוויץ 10 שנים לפנינו).
הפעם השלישית הייתה בגן ביום שני ובאותה הזדמנות שרו לה "היום יום הולדת" ב-3 שפות (שוויצרית, אנגלית ועברית).
כשסיפרו לנו על השלב ההתפתחותי שנקרא "Terrible two", שבו ילדים בני שנתיים (פלוס-מינוס) הופכים מתינוקות/ילדים מתוקים לשדוני לא-לא קטנים וחסרי מנוחה שהתשובה היחידה שהם יודעים היא "לא", אמרתי שאין לי מושג על מה מדברים. רעותי מתוקה כרגיל ולא נראה שזה הולך להשתנות.
לשמחתי, רעות חגגה עכשיו שנתיים והיא לא מתנהגת כמו ילדה טיפוסית לגילה.
לצערי, במקום בת שנתיים היא מתנהגת כמו נערה בת 16 – הולכת לישון מאוחר, לא מוכנה להכנס למיטה, בטח לא להקשיב להורים שלה והכי חמור, גורמת להורים שלהם להתעורר באמצע הלילה בשל התנהגות שובבית שמזכירה מישהי שחזרה מאוחר מבילוי לילי אחרי שתתה בקבוק בירה אחד יותר מדי.
מה עדיף?
ל-Terrible two שילחו SMS עם הספרה 2.
ל-Sweet 16 שילחו SMS עם המספר 16.
תמונות.
אם הייתי מקבל פרנק שוויצרי על כל פעם שביקשו ממני לשלוח תמונות, היו לי עכשיו לפחות 25 פרנקים = ארוחת צהריים!
שאלה – אם תמונה אחת שווה אלף מילים, האם אלף מילים שווים תמונה אחת?
האם מישהו יסכים איתי שבעידן הדיגיטלי שווי תמונה ירד דרמטית מ-1000 מילים לבערך 218?
הרי כולם מצלמים את אותה סצנה 3, 4 או אפילו 5 פעמים, וכשמעתיקים למחשב לא טורחים למחוק. ואז, כשרוצים להראות את התמונות למישהו (אם וכאשר), אחרי 1000 המילים על התמונה הראשונה, מדלגים בזריזות על האחרות ולא טורחים לזרוק אפילו מילה אחת על התמונות המסכנות האחרות.
ואחרי הפסקה הפילוסופית, יש מה לראות.
מאז שהגענו הספקנו לראות כמה וכמה מקומות ולחוות אי אילו חוויות.
מי שרוצה לדעת איך נראית ציריך ממעוף הציפור, מוזמן לקנות אחת ולשים לה מצלמה על הראש :-)
המיטב שאני יכול להציע זה תמונות של ציריך מהנקודה הגבוהה ביותר, על האנטנה הגבוהה, על ההר הגבוה ביותר שליד ציריך.
זה מה שרואים משם:
לחדי העין, הבית הקטן עם הוילונות הלבנים ברכס ממול - זה הבית שלנו.
חגיגות יום ההולדת של רעות נראו כך:
פעם ראשונה –
פעם שניה (תודה ליעל על העוגה ותודה ליהל שעזרה להרים את רעות 3 פעמים) –
פעם שלישית –
ועכשיו כמה תמונות הווי (ובידור). חלקן קשורות לפוסטים קודמים שלי וחלקן פשוט משקפות את אורח החיים החדש שסיגלנו לעצמנו. אגב, הבית שלנו נמצא במרחק של 3 דקות הליכה בקצב של רעות (להלן: "קצב רעות") מחורשה מדהימה שבה נחל עד זורם לאיטו.
לכל מי שתהה מי זה ניקו שמקבל כל כך הרבה תשבוחות במיילים, אז הנה הוא:
במוצאי שבת מתחלף פה שעון, אז כל מי שחשב שהשעה בין ישראל ושוויץ תשתווה, טועה. לא להתקשר מוקדם מדי. רעות מנסה לישון (האמת שאלה ההורים שלה אבל מה זה משנה).
כפי ששמתם לב, חלף שבוע מאז העדכון האחרון ששלחתי. יש לכך סיבה פשוטה.
ראשית, תוצאות הסקר היו חד משמעיות – שוויון מוחלט בין אלה שחושבים שצריך לשלוח עדכונים קצרים לעתים קרובות (תודה לאיה) לאלה שחושבים שעדיף עדכון מפורט וארוך יותר בתדירות נמוכה יותר (ותודה לסני).
לאור התוצאות, עשיתי מה שהייתי אמור לעשות מלכתחילה – להקשיב לחן. אי לכך, העדכונים הבאים יישלחו בתדירות שבועית ולעתים אף פחות מכך, אבל היי – לפחות תקבלו תמונות :-)
אגב, אפשר להגיד לנו מזל טוב – סיימנו את הליך הקליטה בשוויץ:
1. נרשמנו כאזרחים מן השורה בעיר ציריך
2. פתחנו חשבון בנק (מי שרוצה להעביר לשם כסף – מוזמן)
3. עשינו ביטוח בריאות
4. ביקרנו בבית החולים שבו חן תלד
5. אני יוצא ומגיע בזמן לכל מקום (!)
שבת שלום לכולם,
יגאל
