רעות ילדה סקרנית. אנחנו יודעים את זה כבר הרבה זמן, עוד מהימים שבהם בהתה במשהו ועם העיניים ניסתה להבין במה מדובר.
ומה קורה כשילדה סקרנית מתחילה לדבר? השאלה "מה זה" נשאלת בערך 2500 פעמים ביום :-)
אני מאוד אוהב לענות לרעות על השאלה כשהיא מצביעה על פסל, פרח, אופנוע או איש מוזר, אבל אני מוצא את עצמי מתקשה לענות כשהיא מצביעה על נקודה כלשהי לא מוגדרת באוויר ושואלת מה זה. הבעיה היא שהאצבע מופנית לכיוון שבו אין שום דבר שאפשר להסביר או לתאר.
במקרים כאלה אני מבקש ממנה בנימוס שתהיה יותר ספציפית ושתצביע בדיוק על מה שמעניין אותה, אבל אז היא מפנה את מבטה אליי עם עיניים פעורות ומבט תמים ושואלת "מה זה?". בלי להצביע על שום דבר :-)
התשובה היחידה שעולה לי לראש זה פשוט חיבוק גדול ונשיקה. או סתם לספר לה על שוק ההון ואיך אינפלציה ואבטלה הם דברים לא טובים...
עקבתי השבוע אחר מזג האוויר החורפי בארץ. הסתכלתי על התמונות שצולמו בירושלים ואין ספק שהמראה פשוט מדהים, ולרגע קט היא אפילו הזכירה לי את שוויץ. עד שראיתי את הנגמ"שים :-)
השאלה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: "מתי בדיוק חזרנו ל-1967 בניסיונות לפרוץ את המצור על ירושלים עם שיירות משוריינות?"
לא הקשבתי לרדיו במהלך הסופ"ש, אבל לא אהיה מופתע אם השמיעו לאורך היום שירים כגון "מעל פסגת הר הצופים" ו"ירושלים של זהב".
יש שיגידו שחג הניסים, הלא הוא חג החנוכה, חלף ונגמר לפני כשבועיים. הם טועים.
כבר 3 שבועות שהשיר הכי מושמע אצלנו בבית הוא 'סביבון סוב סוב סוב', וזה לא בגלל שבחרנו להנציח בכל יום את זכרו של עוזי חיטמן (ז"ל - מהאמנים והיוצרים המוכשרים שהיו לנו) אלא משום שרעות פשוט לוקחת את המחשב שלי, פותחת אותו, קוראת לי לבוא, אוחזת באצבע המורה שלי, מקישה בעזרתה על הלוגו של יוטיוב ומריצה את מחרוזת שירי חנוכה.
אם, רחמנא ליצלן, בחרתי לשים לה משהו אחר (יצירת המופת 'החיים' או סרטון חינוכי אחר) אני ישר ננזף "ניין, ניין, ניין". שוב היד הקטנה מלפפת את האצבע ושלי ומעבירה אותה על העכבר במחשב, לכיוון הסביבון...
והייתה גם חגיגה.
אחרי פחות משבועיים הרגשנו שאילה מספיק בוגרת כדי לצאת לבלות, אז הכנו לה מסיבת לידה בבית קפה ששכרנו במיוחד לרגל האירוע.
למה צריך לשכור מקום? כי לשמחתנו, בזמן הקצר שאנחנו פה הכרנו חברים נפלאים, וחברים תופסים מקום :-)
אילה ורעות קיבלו מתנות נהדרות וחלקן כל כך שימושיות שהן למעשה מתנה לחן ולי.
ואי אפשר בלי לומר מילה טובה ולהודות מעומק הלב לנורית, שמעבר לעובדה שהיא עוזרת לנו המון פה בשוויץ, היא הפליאה שוב בכישורי הבישול שלה והכינה אוכל וקינוחים שהיו תאווה לעיניים וערבים לחך.
וכמובן שהכל תוזמן, תוקתק, הוכן וסודר תחת ניהולה המסור של חן. עם תינוקת אחת על היד (ישנה או יונקת), פעוטה שרצה מסביב ובעל שעסוק בענייני כספים והשקעות, חן הצליחה לתזמן, לתכנן ולהכין את הכל למופת. אפילו את התספורת שלי היא תזמנה כך שתהיה מוכנה בדיוק לתחילת האירוע :-)
אילה מדהימה. הזכרון שלי רע מאוד כך שאני לא ממש זוכר איך רעות הייתה באותו גיל, אבל אני יכול לסמוך על מה שחן אומרת. והיא אומרת שאילה נהדרת. ישנה בסדר גמור (חמסה חמסה חמסה) ולמעט בעיות גזים קלות (ולעתים קשות מאוד = בכי בלתי פוסק במשך שעה/תיים) היא פשוט מקסימה.
ויותר מקסים זה לראות איך רעות דואגת לה - מחזיקה לה את היד, נותנת לה מוצץ (גם אם היא לא רוצה), מביאה לה חיתול (גם אם לא צריך) ומלטפת לה את הפרצוף או את הראש (גם אם אומרים לה לא).
בפעם הראשונה שנתנו לרעות להחזיק את אילה היא הייתה כל כך מאושרת, שהיא סירבה להרפות ממנה. אתן לתמונות להסביר איך היא הגיבה כשבכל זאת לקחתי ממנה את אילה:
שיהיה לכולם המשך חורף נעים וחמים.
אוהבים,
רעות, אילה, חן ויגאל
ומה קורה כשילדה סקרנית מתחילה לדבר? השאלה "מה זה" נשאלת בערך 2500 פעמים ביום :-)
אני מאוד אוהב לענות לרעות על השאלה כשהיא מצביעה על פסל, פרח, אופנוע או איש מוזר, אבל אני מוצא את עצמי מתקשה לענות כשהיא מצביעה על נקודה כלשהי לא מוגדרת באוויר ושואלת מה זה. הבעיה היא שהאצבע מופנית לכיוון שבו אין שום דבר שאפשר להסביר או לתאר.
במקרים כאלה אני מבקש ממנה בנימוס שתהיה יותר ספציפית ושתצביע בדיוק על מה שמעניין אותה, אבל אז היא מפנה את מבטה אליי עם עיניים פעורות ומבט תמים ושואלת "מה זה?". בלי להצביע על שום דבר :-)
התשובה היחידה שעולה לי לראש זה פשוט חיבוק גדול ונשיקה. או סתם לספר לה על שוק ההון ואיך אינפלציה ואבטלה הם דברים לא טובים...
עקבתי השבוע אחר מזג האוויר החורפי בארץ. הסתכלתי על התמונות שצולמו בירושלים ואין ספק שהמראה פשוט מדהים, ולרגע קט היא אפילו הזכירה לי את שוויץ. עד שראיתי את הנגמ"שים :-)
השאלה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: "מתי בדיוק חזרנו ל-1967 בניסיונות לפרוץ את המצור על ירושלים עם שיירות משוריינות?"
לא הקשבתי לרדיו במהלך הסופ"ש, אבל לא אהיה מופתע אם השמיעו לאורך היום שירים כגון "מעל פסגת הר הצופים" ו"ירושלים של זהב".
יש שיגידו שחג הניסים, הלא הוא חג החנוכה, חלף ונגמר לפני כשבועיים. הם טועים.
כבר 3 שבועות שהשיר הכי מושמע אצלנו בבית הוא 'סביבון סוב סוב סוב', וזה לא בגלל שבחרנו להנציח בכל יום את זכרו של עוזי חיטמן (ז"ל - מהאמנים והיוצרים המוכשרים שהיו לנו) אלא משום שרעות פשוט לוקחת את המחשב שלי, פותחת אותו, קוראת לי לבוא, אוחזת באצבע המורה שלי, מקישה בעזרתה על הלוגו של יוטיוב ומריצה את מחרוזת שירי חנוכה.
אם, רחמנא ליצלן, בחרתי לשים לה משהו אחר (יצירת המופת 'החיים' או סרטון חינוכי אחר) אני ישר ננזף "ניין, ניין, ניין". שוב היד הקטנה מלפפת את האצבע ושלי ומעבירה אותה על העכבר במחשב, לכיוון הסביבון...
והייתה גם חגיגה.
אחרי פחות משבועיים הרגשנו שאילה מספיק בוגרת כדי לצאת לבלות, אז הכנו לה מסיבת לידה בבית קפה ששכרנו במיוחד לרגל האירוע.
למה צריך לשכור מקום? כי לשמחתנו, בזמן הקצר שאנחנו פה הכרנו חברים נפלאים, וחברים תופסים מקום :-)
אילה ורעות קיבלו מתנות נהדרות וחלקן כל כך שימושיות שהן למעשה מתנה לחן ולי.
ואי אפשר בלי לומר מילה טובה ולהודות מעומק הלב לנורית, שמעבר לעובדה שהיא עוזרת לנו המון פה בשוויץ, היא הפליאה שוב בכישורי הבישול שלה והכינה אוכל וקינוחים שהיו תאווה לעיניים וערבים לחך.
וכמובן שהכל תוזמן, תוקתק, הוכן וסודר תחת ניהולה המסור של חן. עם תינוקת אחת על היד (ישנה או יונקת), פעוטה שרצה מסביב ובעל שעסוק בענייני כספים והשקעות, חן הצליחה לתזמן, לתכנן ולהכין את הכל למופת. אפילו את התספורת שלי היא תזמנה כך שתהיה מוכנה בדיוק לתחילת האירוע :-)
אילה מדהימה. הזכרון שלי רע מאוד כך שאני לא ממש זוכר איך רעות הייתה באותו גיל, אבל אני יכול לסמוך על מה שחן אומרת. והיא אומרת שאילה נהדרת. ישנה בסדר גמור (חמסה חמסה חמסה) ולמעט בעיות גזים קלות (ולעתים קשות מאוד = בכי בלתי פוסק במשך שעה/תיים) היא פשוט מקסימה.
ויותר מקסים זה לראות איך רעות דואגת לה - מחזיקה לה את היד, נותנת לה מוצץ (גם אם היא לא רוצה), מביאה לה חיתול (גם אם לא צריך) ומלטפת לה את הפרצוף או את הראש (גם אם אומרים לה לא).
בפעם הראשונה שנתנו לרעות להחזיק את אילה היא הייתה כל כך מאושרת, שהיא סירבה להרפות ממנה. אתן לתמונות להסביר איך היא הגיבה כשבכל זאת לקחתי ממנה את אילה:
שיהיה לכולם המשך חורף נעים וחמים.
אוהבים,
רעות, אילה, חן ויגאל
