אד הוק

"כינוי להחלטות ומעשים שהתקבלו כדי לתת מענה ספציפי לצורך מסוים"

מה הצורך?
לפגוש את המשפחה שלי מארגנטינה ולתת לרעות הזדמנות לדבר ספרדית עם ילדים בני גילה.
כמובן שבאותה הזדמנות רצינו לפגוש גם את המשפחות בישראל.

מה המענה?
לטוס לבקר אותם. עדיף עם כמה שפחות שעות טיסה.

מה ההחלטה?
לנצל את הביקור שלהם בישראל כדי לפגוש אותם. אחרי הכל, טיסה של 4.5 שעות לישראל עדיפה על 15 שעות לארגנטינה. בעיקר בשביל הבריאות הנפשית שלנו.

מה המעשה?
טיסה לישראל ב-21 ביולי וחזרה לשוויץ ב-26. חמישה ימים נטו.

אחרי טיול נפלא בצרפת (בפוסט הקודם), חזרנו הביתה לציריך ליום אחד כדי לעשות מעין עצירת ביניים לפני טיסת ההמשך לישראל.

התוכנית לביקור בישראל הייתה ברורה – לישון כמה שפחות כדי להספיק כמה שיותר. בעקרון הכוונה הייתה לפגוש משפחה קרובה ולסגור פינות הקשורות לבית בקיבוץ.

כדי להסביר למה אני מתכוון עם "להספיק כמה שיותר", הנה דוגמא:
ביום רביעי, יום אחרי שהגענו, הגענו לקיבוץ בשעה 8:30 כדי להפגש עם קבלן האלומיניום שלנו.
עד השעה 14:00 הספקנו להפגש גם עם מפקח הבניה, קבלן הטייח, קבלן האינסטלציה, הגנן, נציגים של הקיבוץ, נציג של נירלט ושני נגרים.
ביומיים שלאחר מכן היינו בעיקר עם המשפחה שלי מארגנטינה ליד מקורות מים – ביום חמישי היינו בבריכה וביום שישי בים.

המוטיב החוזר המשיך גם ביום שבת, ונסענו עם המשפחה של חן לבריכה.

למחרת כבר נסענו לשדה התעופה.

בסוף השבוע שאחרי החזרה לשוויץ, ציינו את יום העצמאות השוויצרי.
למי שזוכר, בשנה שעברה הלכנו לחוות קצת מאירועי יום העצמאות המלהיבים שהשוויצרים יודעים לארגן. האירוע הסתכם בנגינה באקורדיון ואכילת נקניקיות בשולחנות אבירים:
https://youtu.be/-w7Renqo06U

השנה החלטנו לגוון. הודות לכישורי החיפוש של עמנואל (בפוסט הקודם), מצאנו חווה שערכה בראנץ' כמיטב המסורת השוויצרית. כך זה נראה:

רושטי וביצת עין

גם השוויצרים עושים על האש ביום העצמאות. סוג של... :-)

https://youtu.be/RrLfq8qXMiU

מאחר וכבר תכננו לישון באוהל לפני כשבועיים, החלטתי לנסות זאת שוב. בעצת חכמים החלטנו לערוך לרעות ולאילה טבילת אש בחצר הבית. 
בשעה 20:10, אחרי שהפסיק לרדת גשם, יצאנו לגינה והקמנו את האוהל החדש. בעוד שרעות מאוד התלהבה, אילה גילתה סימני עייפות מתקדמים, ולכן הוחלט שרק רעות ואני נישן באוהל.

הזיקוקים קצת הפחידו את רעות, אבל מהרגע שנרדמה עד הבוקר שום דבר לא הפריע לה, אפילו לא גשם הזלעפות שירד באמצע הלילה.

היה לילה נהדר. זאת ההוכחה:

ביום שלמחרת יצאנו לטייל עם חברים בשביל המוזיקה.
מה זה שביל המוזיקה? מסלול טיולים שלאורכו תחנות עם מתקנים שיוצרים מוזיקה ועשויים מעץ.
מזג האוויר היה נפלא והמסלול היה נהדר.

מסיבה שאינה מובנת, הרכבל שמוביל את המטיילים בחזרה לתחתית ההר, מסיים את יום העבודה שלו ב-17:15, למרות שהשמש שוקעת כעבור 4 שעות בערך.
אנקדוטה קטנה - בשוויץ פזורים אלפים רבים של שלטים צהובים שעליהם מופיע יעד הטיול וזמן ההליכה עד ההגעה אליו. נסיון העבר מלמד שכשמטיילים עם ילדים מכפילים את הזמן פי 2. עוד 20 דקות מראה השלט? תגיעו אל היעד בערך בעוד 40 דקות.

תמונת אילוסטרציה

בנקודה מסויימת בטיול הבנו שאם אנחנו רוצים להגיע לאותו רכבל אחרון, כדאי שנגביר את קצב ההליכה.
לקראת הסוף היינו צריכים להשלים 1.5 ק"מ בתוך 32 דקות. על פניו מדובר בדי והותר זמן, אבל עם ילדים שהלכו כרגע 4.5 ק"מ הקצב יורד דרמטית.
הזכרון הראשון שעלה לי לראש היה סוף מסע הכומתה... :-)

סוף שבוע נהדר לכולם

יגאל

שבועיים

בשנת 1984, שנים רבות לפני אתי אלון והחוקים שנוספו במגזר הפיננסים בישראל, ניסחו השוויצרים את סעיף 329C בספר החוקים שלהם שקובע שעל כל עובד לקחת במהלך השנה חופש של שבועיים ברציפות.
כאזרח שומר חוק, לקחתי את החופשה הזאת מה-11 עד ה-26 ביולי, בידיעה שיש לנו תוכנית סדורה לחופשה.

היעד העיקרי של הטיול היה איזור האלפים הצרפתיים, בסמוך למונט-בלאן (Mont Blanc) הידוע.
וידאנו שהכל מוכן לטיול:
דירה שכורה לשבוע (שבת עד שבת) – יש
רכב – יש
אוכל – יש
ספרים ועיסוקים לבנות לנסיעה של כמה שעות – יש
נקודות עניין לאורך הדרך עד המלון – יש
גל חום של 35 מעלות ומעלה – יש
בלמים לרכב – אין, אבל נסתדר...

ביום שבת, 11.7.2015, העמסנו את הרכב ויצאנו לדרך.
התוכנית, שיצאה לפועל בצורה נפלאה, הייתה לפגוש את משפחת סלמונה בהרכב מלא ולנסוע ביחד לאיזור Gruyères כדי לטייל סביב האגם שנושא את שם האיזור.
אחרי ארוחת צהריים טיפוסית, שכללה רק גבינות, יצאנו לטיול קצר בנחל סמוך.

מאחר והיינו חייבים להגיע לדירה לפני השעה 19:30 כדי לקבל את המפתח לדירה, הרמתי את רעות ואילה ויצאתי לריצה. למרות זאת, לא הספקנו להגיע לאגם הסמוך, אבל לפחות רעות ואילה טבלו את רגליהן בנחל שתיים וחצי שניות.

אל הדירה הגענו באיחור רב, לא לפני שוידאנו שמשאירים לנו את המפתח בתיבה ליד הכניסה.
לשמחתנו, קיבלנו דירה גדולה משמעותית ממה שהזמנו – דופלקס שכלל 3 חדרי שינה, שני חדרי מקלחת ומרפסת לנוף מקסים.

הבנות ישנו ביחד בקומה העליונה, ואילו חן ואני ישנו בחדר בקומה התחתונה.
בהתאם למסורת באיזור, לא היו מזגנים בחדרים והסתפקנו בבריזה שהגיעה מהחלונות הרבים (חלונות גג בעיקר).

התוכנית ליום הראשון הייתה לנסוע ל-Gorges de la Diosaz במטרה לטייל לאורך נחל שעובר בין מצוקים.
בדרך ישנן נקודות עניין רבות, ובאופן מפתיע ההסברים לוו גם באנגלית.
מסתבר שהצרפתים לא ממש מתלהבים מהיופי של נחל שוצף וקוצף, ולכן הם מייבשים אותו 10 חודשים בשנה כדי שהמים יסייעו בייצור חשמל בתחנת כוח הידרואלקטרית קרובה.

לשמחתנו, צמוד למלון הדירות שבו שהינו היה רכבל. בהתחלה לא הבנו מדוע הוא לא עובד, למרות שרשום במפורש שהוא חוזר לעבוד אחרי הפסקת הצהריים ב-13:00, 13:30, 14:00 וכו'.
רק בשעה 15:00 הבנו שהוא פשוט עובד פעם בחצי שעה :-)
הנופים הנשקפים מההר שאליו מוביל הרכבל בהחלט היו שווים את ההמתנה:

יום למחרת החלטנו להגיע ל-Sixt-Fer-à-Cheval כדי לעשות את מסלול ה-Le Cirque Du Fer A Chavel. בדרך, ה-GPS הטעה אותנו קצת, ומצאנו את עצמנו בחנות טיולים רחבת ידיים שבה הרגשנו כמו ילדים בחנות ממתקים. אחרי השקעה של שעתיים וחצי, ועוד כמה מאות יורו, יצאנו מהחנות עם 2 אוהלים (אחד קטן לים ואחר עם שני חדרי שינה וסלון), 2 מזרנים מתנפחים, כמה מעילים, משקפי שמש, פנסים וכו' וכו' וכו'.

חניה למשפחת ארליך מחוץ לחנות. מימין לשמאל - רעות, חן, יגאל ואילה :-)

אחרי הטעות הזו שעלתה לנו כסף רב, המשכנו אל היעד.
השארנו את הרכב בחניון, והתארגנו...
חן לקחה צידה לדרך ורעות לקחה ערכת הישרדות (תיק של הלו קיטי בנוסף לתיק הטיולים החדש)

אני העמסתי את אילה ושלושה באגטים

לא יודע למה, אבל המסלול הזה הזכיר לי את מעלה הפלמ"ח בנגב. אם נתעלם מהמפלים, העצים וכל הירוק מסביב, זה כמעט אותו מקום :-)

פיקניק לפני היציאה לדרך

רגע לפני שחזרנו לרכבים, עצרנו לשכשך רגליים במי הנחל הקפואים אשר הכאיבו מאוד לכפות רגליי העדינות. איכשהו לרעות זה לא הזיז

את היום השלישי של הטיול התחלנו בבופור (Beaufort). לא במוצב, אלא בעיירה הצרפתית שבדיוק לבשה חג לרגל יום הבסטיליה שמציינים בצרפת ב-14 ביולי לרגל המהפיכה הצרפתית.

בעיירה עצמה לא היה הרבה מה לעשות, אז רגע לפני שהמשכנו הלאה, הבנות התנסו בהטסת מסוק, מטוס ובהסעת אוטובוס ומכונית מרוץ של פו הדוב.

המשכנו לאגם של רוזלנד (Lac de Roselend) ועצרנו לאכול צהריים מול נוף מדהים.

בדרך חזרה למלון, עצרנו לאכול אוכל טיפוסי שוויצרי – פונדו. לשמחתנו, הפונדו מציע פתרונות גם לארגנטינאים שבינינו, אז הזמנו פונדו בשר שכלל בשר בקר, עוף וברווז. כתוספת הוגש גרטן (בקומה העליונה). היה תענוג...

לפני שנוהגים, עוצרים להתרעננות...

יום הבסטיליה מהמרפסת במלון!

היום הרביעי היה מפוספס. נסענו לעיירה אנסי (Annecy) אבל החום הרב פשוט ביטל כל אפשרות של טיול בעיירה. חוץ משיט באגם, לא עשינו כלום. חן נשכבה על מחצלת בצל והלכה לישון בעוד שאילה ורעות הלכו לשחק בגן המשחקים. בשלב מסויים פשוט הערנו את חן וחזרנו למלון.

בדיקת שיניים תקופתית :-)

כלקח מהיום הקודם, החלטנו שאת החום הרב נוכל לעבור ביתר קלות בסביבה רטובה, ולכן חיפשנו אגם שאליו נוכל לנסוע ולהשתשכך בו להנאתנו.
חיפשתי במפה אגם כלשהו שאליו אפשר להגיע בטיול קצר ברגל, ואכן מצאתי את Lac de Pormenaz.
עלינו עם הרכב את העליות התלולות שמובילות אל שמורת הטבע של פאסי (Passy), עד שלא יכולנו להמשיך. לא בגלל שלא רצינו, אלא בגלל שהאוטו לא סחב. באמצע הדרך פתאום צצה לה עליה תלולה שהאוטו פשוט לא הצליח לסחוב 2 ילדות ישנות, זוג הורים וציוד טיולים בבגאז'.
עשינו פארסה וחזרנו לאחור. בזמן שהבנות ישנו באוטו, הספקנו לראות צנחנים רצים לעבר התהום, בתקווה שהמצנח שלהם ייפתח וימנע מהם פגיעה כואבת. מאוד.
כחלופה לאגם שלא הצלחנו לראות מסיבות מכאניות, התדרדרנו במורד ההר לעבר ל-Lac Vert. ארוחת צהריים במסעדה הסמוכה, מנוחה באוהל, סיבוב קטן מסביב לאגם ושכשוך רגליים עשו את העבודה.

נהננו מאוד, חזרנו לאוטו ונסענו אל היעד הבא – אגם פאסי (Lac de Passy) שבו אפשר לקפוץ להתרעננות.
בדרך עצרנו בסופר כדי לקנות בשר, ועל הדרך קנינו גם מנגל מתקפל.
הגענו לאגם, קפצנו למים, נהננו מהנוף של המונט בלאן ברקע וקינחנו בסטייקים טעימים...

למחרת, חן חשבה על רעיון יותר מוצלח להתקרר מהחום בחוץ – להכנס לתוך קרחון. לשם כך, נסענו לעיירה שמוני (Chamonix) ועלינו עם רכבת אל עבר הקרחון Mer de Glace.
אם רק היינו מגיעים לפני 195 שנים לקרחון, היינו יכולים להימנע מירידה (ועליה) של 420 מדרגות שמובילות אל המערה שנחצבה בתוכו אשר בכל שנה נסוג כמה מטרים נוספים. עדות חיה להתחממות הגלובלית.

החום הרב הותיר חותמו על הקרחון, ובכניסה נבנתה תקרה בגלל ה"גשם" שיורד מהמסת הקרח.
ביציאה, נתתי לרעות יד (כשאילה על הגב שלי כל העת) והתחלנו לעלות. רעות הפגינה כושר מדהים ועלתה 390 מדרגות בלי לעצור אפילו פעם אחת!
טוב, היא כן עצרה פעם אחת כששתי תיירות יפניות ביקשו לצלם את הג'ינג'ית הקטנה עולה במדרגות.

למה כל ירידה היא גם עלייה?!

 לפני שחזרנו למלון, עצרנו לעשות את הטיול של Le Paradis des Praz ב-Chamonix. במסלול הולכים לאורך נחל שוצף ועוברים בפינות חן יפהפיות. את חלקן צילמנו...

אחרי שבוע בצרפת, חצינו את הגבול בחזרה לשוויץ ונסענו לאגם Lac de Champex. התוכנית המקורית הייתה להקים את האוהל ולעשות לינה משפחתית בטבע. בדרך עצרנו בשוק יום שבת של Chamonix.

מזג האוויר ממש לא היה בעניין, ובזמן שישבנו ואכלנו במסעדה, נפתחו ארובות השמיים וגשם זלעפות קבע חד משמעית: באוהל לא ישנים הלילה.
אחרי משא ומתן קצר, נשארנו לישון בדירה שמעל המסעדה במחיר של 100 פרנק ללילה.
הבוקר למחרת היה שמשי ויפה, ועל כן העזנו להכנס למי האגם הקפואים. לא כולנו כמובן...

לכל מי שלא מאמין שאפשר ללכת על המים, אתם טועים: - http://youtu.be/Tx58XPHKkVc

על השבוע השני של החופש ארחיב בפוסט הבא...

שבוע נהדר לכולם

יגאל