"כינוי להחלטות ומעשים שהתקבלו כדי לתת מענה ספציפי לצורך מסוים"
מה הצורך?
לפגוש את המשפחה שלי מארגנטינה ולתת לרעות הזדמנות לדבר ספרדית עם ילדים בני גילה.
כמובן שבאותה הזדמנות רצינו לפגוש גם את המשפחות בישראל.
מה המענה?
לטוס לבקר אותם. עדיף עם כמה שפחות שעות טיסה.
מה ההחלטה?
לנצל את הביקור שלהם בישראל כדי לפגוש אותם. אחרי הכל, טיסה של 4.5 שעות לישראל עדיפה על 15 שעות לארגנטינה. בעיקר בשביל הבריאות הנפשית שלנו.
מה המעשה?
טיסה לישראל ב-21 ביולי וחזרה לשוויץ ב-26. חמישה ימים נטו.
אחרי טיול נפלא בצרפת (בפוסט הקודם), חזרנו הביתה לציריך ליום אחד כדי לעשות מעין עצירת ביניים לפני טיסת ההמשך לישראל.
התוכנית לביקור בישראל הייתה ברורה – לישון כמה שפחות כדי להספיק כמה שיותר. בעקרון הכוונה הייתה לפגוש משפחה קרובה ולסגור פינות הקשורות לבית בקיבוץ.
כדי להסביר למה אני מתכוון עם "להספיק כמה שיותר", הנה דוגמא:
ביום רביעי, יום אחרי שהגענו, הגענו לקיבוץ בשעה 8:30 כדי להפגש עם קבלן האלומיניום שלנו.
עד השעה 14:00 הספקנו להפגש גם עם מפקח הבניה, קבלן הטייח, קבלן האינסטלציה, הגנן, נציגים של הקיבוץ, נציג של נירלט ושני נגרים.
ביומיים שלאחר מכן היינו בעיקר עם המשפחה שלי מארגנטינה ליד מקורות מים – ביום חמישי היינו בבריכה וביום שישי בים.
המוטיב החוזר המשיך גם ביום שבת, ונסענו עם המשפחה של חן לבריכה.
למחרת כבר נסענו לשדה התעופה.
בסוף השבוע שאחרי החזרה לשוויץ, ציינו את יום העצמאות השוויצרי.
למי שזוכר, בשנה שעברה הלכנו לחוות קצת מאירועי יום העצמאות המלהיבים שהשוויצרים יודעים לארגן. האירוע הסתכם בנגינה באקורדיון ואכילת נקניקיות בשולחנות אבירים:
https://youtu.be/-w7Renqo06U
השנה החלטנו לגוון. הודות לכישורי החיפוש של עמנואל (בפוסט הקודם), מצאנו חווה שערכה בראנץ' כמיטב המסורת השוויצרית. כך זה נראה:
https://youtu.be/RrLfq8qXMiU
מאחר וכבר תכננו לישון באוהל לפני כשבועיים, החלטתי לנסות זאת שוב. בעצת חכמים החלטנו לערוך לרעות ולאילה טבילת אש בחצר הבית.
בשעה 20:10, אחרי שהפסיק לרדת גשם, יצאנו לגינה והקמנו את האוהל החדש. בעוד שרעות מאוד התלהבה, אילה גילתה סימני עייפות מתקדמים, ולכן הוחלט שרק רעות ואני נישן באוהל.
הזיקוקים קצת הפחידו את רעות, אבל מהרגע שנרדמה עד הבוקר שום דבר לא הפריע לה, אפילו לא גשם הזלעפות שירד באמצע הלילה.
היה לילה נהדר. זאת ההוכחה:
ביום שלמחרת יצאנו לטייל עם חברים בשביל המוזיקה.
מה זה שביל המוזיקה? מסלול טיולים שלאורכו תחנות עם מתקנים שיוצרים מוזיקה ועשויים מעץ.
מזג האוויר היה נפלא והמסלול היה נהדר.
מסיבה שאינה מובנת, הרכבל שמוביל את המטיילים בחזרה לתחתית ההר, מסיים את יום העבודה שלו ב-17:15, למרות שהשמש שוקעת כעבור 4 שעות בערך.
אנקדוטה קטנה - בשוויץ פזורים אלפים רבים של שלטים צהובים שעליהם מופיע יעד הטיול וזמן ההליכה עד ההגעה אליו. נסיון העבר מלמד שכשמטיילים עם ילדים מכפילים את הזמן פי 2. עוד 20 דקות מראה השלט? תגיעו אל היעד בערך בעוד 40 דקות.
בנקודה מסויימת בטיול הבנו שאם אנחנו רוצים להגיע לאותו רכבל אחרון, כדאי שנגביר את קצב ההליכה.
לקראת הסוף היינו צריכים להשלים 1.5 ק"מ בתוך 32 דקות. על פניו מדובר בדי והותר זמן, אבל עם ילדים שהלכו כרגע 4.5 ק"מ הקצב יורד דרמטית.
הזכרון הראשון שעלה לי לראש היה סוף מסע הכומתה... :-)
סוף שבוע נהדר לכולם
יגאל
מה הצורך?
לפגוש את המשפחה שלי מארגנטינה ולתת לרעות הזדמנות לדבר ספרדית עם ילדים בני גילה.
כמובן שבאותה הזדמנות רצינו לפגוש גם את המשפחות בישראל.
מה המענה?
לטוס לבקר אותם. עדיף עם כמה שפחות שעות טיסה.
מה ההחלטה?
לנצל את הביקור שלהם בישראל כדי לפגוש אותם. אחרי הכל, טיסה של 4.5 שעות לישראל עדיפה על 15 שעות לארגנטינה. בעיקר בשביל הבריאות הנפשית שלנו.
מה המעשה?
טיסה לישראל ב-21 ביולי וחזרה לשוויץ ב-26. חמישה ימים נטו.
אחרי טיול נפלא בצרפת (בפוסט הקודם), חזרנו הביתה לציריך ליום אחד כדי לעשות מעין עצירת ביניים לפני טיסת ההמשך לישראל.
התוכנית לביקור בישראל הייתה ברורה – לישון כמה שפחות כדי להספיק כמה שיותר. בעקרון הכוונה הייתה לפגוש משפחה קרובה ולסגור פינות הקשורות לבית בקיבוץ.
כדי להסביר למה אני מתכוון עם "להספיק כמה שיותר", הנה דוגמא:
ביום רביעי, יום אחרי שהגענו, הגענו לקיבוץ בשעה 8:30 כדי להפגש עם קבלן האלומיניום שלנו.
עד השעה 14:00 הספקנו להפגש גם עם מפקח הבניה, קבלן הטייח, קבלן האינסטלציה, הגנן, נציגים של הקיבוץ, נציג של נירלט ושני נגרים.
ביומיים שלאחר מכן היינו בעיקר עם המשפחה שלי מארגנטינה ליד מקורות מים – ביום חמישי היינו בבריכה וביום שישי בים.
המוטיב החוזר המשיך גם ביום שבת, ונסענו עם המשפחה של חן לבריכה.
בסוף השבוע שאחרי החזרה לשוויץ, ציינו את יום העצמאות השוויצרי.
למי שזוכר, בשנה שעברה הלכנו לחוות קצת מאירועי יום העצמאות המלהיבים שהשוויצרים יודעים לארגן. האירוע הסתכם בנגינה באקורדיון ואכילת נקניקיות בשולחנות אבירים:
https://youtu.be/-w7Renqo06U
השנה החלטנו לגוון. הודות לכישורי החיפוש של עמנואל (בפוסט הקודם), מצאנו חווה שערכה בראנץ' כמיטב המסורת השוויצרית. כך זה נראה:
 |
| רושטי וביצת עין |
 |
| גם השוויצרים עושים על האש ביום העצמאות. סוג של... :-) |
https://youtu.be/RrLfq8qXMiU
מאחר וכבר תכננו לישון באוהל לפני כשבועיים, החלטתי לנסות זאת שוב. בעצת חכמים החלטנו לערוך לרעות ולאילה טבילת אש בחצר הבית.
בשעה 20:10, אחרי שהפסיק לרדת גשם, יצאנו לגינה והקמנו את האוהל החדש. בעוד שרעות מאוד התלהבה, אילה גילתה סימני עייפות מתקדמים, ולכן הוחלט שרק רעות ואני נישן באוהל.
הזיקוקים קצת הפחידו את רעות, אבל מהרגע שנרדמה עד הבוקר שום דבר לא הפריע לה, אפילו לא גשם הזלעפות שירד באמצע הלילה.
היה לילה נהדר. זאת ההוכחה:
ביום שלמחרת יצאנו לטייל עם חברים בשביל המוזיקה.
מה זה שביל המוזיקה? מסלול טיולים שלאורכו תחנות עם מתקנים שיוצרים מוזיקה ועשויים מעץ.
מזג האוויר היה נפלא והמסלול היה נהדר.
מסיבה שאינה מובנת, הרכבל שמוביל את המטיילים בחזרה לתחתית ההר, מסיים את יום העבודה שלו ב-17:15, למרות שהשמש שוקעת כעבור 4 שעות בערך.
אנקדוטה קטנה - בשוויץ פזורים אלפים רבים של שלטים צהובים שעליהם מופיע יעד הטיול וזמן ההליכה עד ההגעה אליו. נסיון העבר מלמד שכשמטיילים עם ילדים מכפילים את הזמן פי 2. עוד 20 דקות מראה השלט? תגיעו אל היעד בערך בעוד 40 דקות.
 |
| תמונת אילוסטרציה |
לקראת הסוף היינו צריכים להשלים 1.5 ק"מ בתוך 32 דקות. על פניו מדובר בדי והותר זמן, אבל עם ילדים שהלכו כרגע 4.5 ק"מ הקצב יורד דרמטית.
הזכרון הראשון שעלה לי לראש היה סוף מסע הכומתה... :-)
סוף שבוע נהדר לכולם
יגאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה