אח, איזה פסח!
ליל הסדר הראשון של אילה הסתיים קצת אחרי שהטנורית הצעירה אלישבע א"ק סיימה לשיר 'מה נשתנה', כך שמבחינתה לא הרבה השתנה באותו לילה :-)
כמו שחן ואני רגילים עוד מהארץ, הערב לווה בשירים, צעקות, אוכל לרוב והכי חשוב - הרבה צחוקים ומצב רוח טוב.
סביב השולחן ישבנו 16 חברים, ישראלים, יהודים - משפחה אחת גדולה - אכלנו קניידלך, עוף, מצות, ביצה קשה (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסלרי (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסיימנו את הערב בשירה קצבית, הולכת וגוברת, של 'אחד, מי יודע?'
מבין כל האנשים שנכחו בליל הסדר, מי שהושפע הכי הרבה מחג הפסח הייתה רעות. למה? ככה:
1. מאז ליל הסדר רעות לא מסכימה שנקרא את סיפור הלילה טוב שסיפרנו לה בכל אחד מ-800 הלילות האחרונים (בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים). מה היא רוצה במקום? שנשיר לה 'מה נשתנה' ואחר כך 'שמחה רבה' :-)
2. השיר שהיא אוהבת לשמוע בדרך לגן הוא... 'אחד מי יודע'. למי שרוצה לדעת כמה זמן לוקחת ההליכה מתחנת האוטובוס לגן של רעות אני יכול להגיד: בדיוק '13 מי יודע'. הגענו לדלת הגן ב-"שבשמיים ובארץ" האחרון.
לצערי, נכון לרגע זה 2 התמונות היחידות שיישארו לנו כמזכרת מליל הסדר הן תמונות סלפי של חן מהסלולרי שלה (יהל - אנחנו עדיין מחזיקים לך אצבעות שהאבידה תשוב לבעליה):
ביום חמישי אחה"צ עשיתי צעד מלחיץ מאוד - שכרתי רכב. מה מלחיץ בהשכרת רכב אתם שואלים? כנראה שמעולם לא נהגתם בשוויץ.
אני לא נלחץ מנסיעה רגועה בעיר רגועה כמו ציריך, וגם לא מהעובדה שאצטרך לעצור בכל מעבר חציה כמו שוויצרי טוב.
אפילו הבלבול האפשרי בין הנתיב שלי לזה של החשמלית (דבר שעלול לעלות לי בריסוק האוטו) לא מדיר שינה מעיניי.
החשש נבע ממצלמות המהירות בשוויץ. בניגוד לנהוג בארץ הקודש, שבה ניתן להוסיף 30% למספר שמופיע בתמרור המגביל את מהירות הנסיעה כך ש-60 קמ"ש הוא למעשה 80, ו-90 הוא בערך 120, בשוויץ 60 קמ"ש הם לכל היותר 63 קמ"ש ומעבר לכך מקבלים קנסות. פוטנציאל הנזק הכלכלי הוא עצום, והחשש הוא שהנהג הישראלי שבי יצוץ מול מצלמת מהירות שוויצרית.
בערב העמסתי את הרכב בכל טוב (כסאות לרעות ואילה, מזוודה כבדה ביותר ועוד) ולמחרת עשינו את דרכנו לכיוון מפלי הריין ששם היינו צפויים להיפגש עם בני משפחת ברמנו היקרים.
אגב משפחת ברמנו, מסתבר שבינם ובין המשפחה של חן יש היסטוריה ארוכת שנים שהתחילה לפני כ-40 שנה, אבל בשביל להסביר ולפרט צריך פוסט שלם נפרד.
בימים שקדמו לטיול, מזג האוויר היה פשוט מושלם - שמש, שמיים כחולים ו-20-24 מעלות, אבל משום מה, בדיוק ביום שיצאנו לטיול, מישהו החליט ששוויץ וגרמניה נהננו מעודף שמש ומזג האוויר התחלף בגשם, קור ושמיים אפורים.
לשמחתנו הרבה, הגענו למפלי הריין בדיוק בהפוגה בת שעתיים נטולת גשמים ויצא לנו לטייל עם הבנות בכיף. לקינוח ישבנו להנאתינו ואכלנו נקניק על לחמניות טפיוקה כשרות לפסח (שחן הכינה) עם מיונז, חרדל וביצה קשה. למי שלא ניסה - מומלץ בחום.
כשהגעתי לחניה, במטרה להניע את הרכב ולהמשיך עם המשפחה אל היער השחור בגרמניה, פנה אליי הסדרן המקומי וניסה להסביר לי שלצערי הרב אאלץ לצאת מהחניה מבלי לשלם מאחר ומכונת התשלום התקלקלה ואין אפשרות לגבות ממני כסף. איזה באסה! :-)
הגענו לצימר, ובעוד שהשלג התחיל להיערם, חילקנו את החדרים בין המשפחות (רעות ישנה באותו חדר עם ה-BFF החדשה שלה מאיה) והתכוננו לבילוי בערב, כשבאותם רגעים לא ידעתי כמה הוא יהיה מבדר.
ההורים לבית א"ק חברו אלינו לצימר, ובהגיעם התיישבנו כולנו (3 זוגות הורים) ושיחקנו "פתקים".
עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שצחקתי כל כך הרבה, ומעתה והילך המשחק מקבל עדיפות וקדימות בכל מפגש חברתי שבו אהיה נוכח.
היום שלמחרת התאפיין בקור עז ושלג שנערם, אז הדבר היחיד שהרשנו לעצמנו לעשות היה לקחת את הבנות לגן משחקים ואחר כך להתחמם עם אכילת סטייק מעולה ב-10.9 יורו. במחיר הזה לקחתי שניים :-)
כשסוף סוף מזג האוויר האיר לנו פנים, יצאנו לטיול רגלי עם הבנות (שהלכו הכל ברגל והתנהגו נהדר) ולאחריו נסענו לפארק ציפורים שבו האכלנו קופים.
כצפוי, לפני שנכנסו לאזור ההאכלה קיבלנו הסבר מלומד בגרמנית על מה מותר ומה אסור לעשות בפנים, וכשהמדריכה התפנתה להסביר את הנהלים באנגלית, היא פנתה לאחד האורחים במקום ואמרה לו:
"When you want to feed the monkey... You know what's a monkey?! KOF"
ומיד אחר כך הוסיפה:
"In order to feed the peacock, you know - a TAVAS"
המומים מהשליטה המדהימה שלה בעברית, נכנסנו והאכלנו את הקופים. כמיטב המסורת, רעות נלחצה בכל פעם שטווס או קוף התקרבו אליה לכדי מרחק של חצי מטר, אבל מאוד נהנתה כשהם אספו מכף היד שלי את גרעיני הפופקורן.
מרוצים מהיום המעולה שהיה לנו, בדרך לצימר עצרנו במסעדה ואכלנו לשובע. מי שצריך המלצה למסעדות ביער השחור - יש לנו שתיים מעולות במחירים סבירים ואפילו מפתיעים מאוד.
את היום האחרון התחלנו עם מחשבה לצאת לטייל, וסיימנו אותו בבריכה מקורה מאחר והגשם והקור חשבו אחרת.
טוב שיעל שכנעה אותנו לשלם את מחיר הכניסה המופקע לבריכה, כי היה פשוט כיף. בריכת השחיה הזו היא לא דבר שרואים בכל מקום, ובאחד האולמות מצאנו שיש למעלה מ-20 מגלשות בצורות ובצבעים שונים.
באותה הזדמנות הכנסנו את אילה לבריכה לראשונה בחייה, ועושה רושם שהיא מאוד נהנתה (תמונות יצורפו באחד מהפוסטים הבאים).
חזרנו עייפים, אך מרוצים!
סוף שבוע מצוין לכולם
יגאל
ליל הסדר הראשון של אילה הסתיים קצת אחרי שהטנורית הצעירה אלישבע א"ק סיימה לשיר 'מה נשתנה', כך שמבחינתה לא הרבה השתנה באותו לילה :-)
כמו שחן ואני רגילים עוד מהארץ, הערב לווה בשירים, צעקות, אוכל לרוב והכי חשוב - הרבה צחוקים ומצב רוח טוב.
סביב השולחן ישבנו 16 חברים, ישראלים, יהודים - משפחה אחת גדולה - אכלנו קניידלך, עוף, מצות, ביצה קשה (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסלרי (רעות חיסלה צלחת שלמה) וסיימנו את הערב בשירה קצבית, הולכת וגוברת, של 'אחד, מי יודע?'
מבין כל האנשים שנכחו בליל הסדר, מי שהושפע הכי הרבה מחג הפסח הייתה רעות. למה? ככה:
1. מאז ליל הסדר רעות לא מסכימה שנקרא את סיפור הלילה טוב שסיפרנו לה בכל אחד מ-800 הלילות האחרונים (בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים). מה היא רוצה במקום? שנשיר לה 'מה נשתנה' ואחר כך 'שמחה רבה' :-)
2. השיר שהיא אוהבת לשמוע בדרך לגן הוא... 'אחד מי יודע'. למי שרוצה לדעת כמה זמן לוקחת ההליכה מתחנת האוטובוס לגן של רעות אני יכול להגיד: בדיוק '13 מי יודע'. הגענו לדלת הגן ב-"שבשמיים ובארץ" האחרון.
לצערי, נכון לרגע זה 2 התמונות היחידות שיישארו לנו כמזכרת מליל הסדר הן תמונות סלפי של חן מהסלולרי שלה (יהל - אנחנו עדיין מחזיקים לך אצבעות שהאבידה תשוב לבעליה):
ביום חמישי אחה"צ עשיתי צעד מלחיץ מאוד - שכרתי רכב. מה מלחיץ בהשכרת רכב אתם שואלים? כנראה שמעולם לא נהגתם בשוויץ.
אני לא נלחץ מנסיעה רגועה בעיר רגועה כמו ציריך, וגם לא מהעובדה שאצטרך לעצור בכל מעבר חציה כמו שוויצרי טוב.
אפילו הבלבול האפשרי בין הנתיב שלי לזה של החשמלית (דבר שעלול לעלות לי בריסוק האוטו) לא מדיר שינה מעיניי.
החשש נבע ממצלמות המהירות בשוויץ. בניגוד לנהוג בארץ הקודש, שבה ניתן להוסיף 30% למספר שמופיע בתמרור המגביל את מהירות הנסיעה כך ש-60 קמ"ש הוא למעשה 80, ו-90 הוא בערך 120, בשוויץ 60 קמ"ש הם לכל היותר 63 קמ"ש ומעבר לכך מקבלים קנסות. פוטנציאל הנזק הכלכלי הוא עצום, והחשש הוא שהנהג הישראלי שבי יצוץ מול מצלמת מהירות שוויצרית.
בערב העמסתי את הרכב בכל טוב (כסאות לרעות ואילה, מזוודה כבדה ביותר ועוד) ולמחרת עשינו את דרכנו לכיוון מפלי הריין ששם היינו צפויים להיפגש עם בני משפחת ברמנו היקרים.
אגב משפחת ברמנו, מסתבר שבינם ובין המשפחה של חן יש היסטוריה ארוכת שנים שהתחילה לפני כ-40 שנה, אבל בשביל להסביר ולפרט צריך פוסט שלם נפרד.
בימים שקדמו לטיול, מזג האוויר היה פשוט מושלם - שמש, שמיים כחולים ו-20-24 מעלות, אבל משום מה, בדיוק ביום שיצאנו לטיול, מישהו החליט ששוויץ וגרמניה נהננו מעודף שמש ומזג האוויר התחלף בגשם, קור ושמיים אפורים.
לשמחתנו הרבה, הגענו למפלי הריין בדיוק בהפוגה בת שעתיים נטולת גשמים ויצא לנו לטייל עם הבנות בכיף. לקינוח ישבנו להנאתינו ואכלנו נקניק על לחמניות טפיוקה כשרות לפסח (שחן הכינה) עם מיונז, חרדל וביצה קשה. למי שלא ניסה - מומלץ בחום.
כשהגעתי לחניה, במטרה להניע את הרכב ולהמשיך עם המשפחה אל היער השחור בגרמניה, פנה אליי הסדרן המקומי וניסה להסביר לי שלצערי הרב אאלץ לצאת מהחניה מבלי לשלם מאחר ומכונת התשלום התקלקלה ואין אפשרות לגבות ממני כסף. איזה באסה! :-)
הגענו לצימר, ובעוד שהשלג התחיל להיערם, חילקנו את החדרים בין המשפחות (רעות ישנה באותו חדר עם ה-BFF החדשה שלה מאיה) והתכוננו לבילוי בערב, כשבאותם רגעים לא ידעתי כמה הוא יהיה מבדר.
ההורים לבית א"ק חברו אלינו לצימר, ובהגיעם התיישבנו כולנו (3 זוגות הורים) ושיחקנו "פתקים".
עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שצחקתי כל כך הרבה, ומעתה והילך המשחק מקבל עדיפות וקדימות בכל מפגש חברתי שבו אהיה נוכח.
היום שלמחרת התאפיין בקור עז ושלג שנערם, אז הדבר היחיד שהרשנו לעצמנו לעשות היה לקחת את הבנות לגן משחקים ואחר כך להתחמם עם אכילת סטייק מעולה ב-10.9 יורו. במחיר הזה לקחתי שניים :-)
כשסוף סוף מזג האוויר האיר לנו פנים, יצאנו לטיול רגלי עם הבנות (שהלכו הכל ברגל והתנהגו נהדר) ולאחריו נסענו לפארק ציפורים שבו האכלנו קופים.
כצפוי, לפני שנכנסו לאזור ההאכלה קיבלנו הסבר מלומד בגרמנית על מה מותר ומה אסור לעשות בפנים, וכשהמדריכה התפנתה להסביר את הנהלים באנגלית, היא פנתה לאחד האורחים במקום ואמרה לו:
"When you want to feed the monkey... You know what's a monkey?! KOF"
ומיד אחר כך הוסיפה:
"In order to feed the peacock, you know - a TAVAS"
המומים מהשליטה המדהימה שלה בעברית, נכנסנו והאכלנו את הקופים. כמיטב המסורת, רעות נלחצה בכל פעם שטווס או קוף התקרבו אליה לכדי מרחק של חצי מטר, אבל מאוד נהנתה כשהם אספו מכף היד שלי את גרעיני הפופקורן.
מרוצים מהיום המעולה שהיה לנו, בדרך לצימר עצרנו במסעדה ואכלנו לשובע. מי שצריך המלצה למסעדות ביער השחור - יש לנו שתיים מעולות במחירים סבירים ואפילו מפתיעים מאוד.
את היום האחרון התחלנו עם מחשבה לצאת לטייל, וסיימנו אותו בבריכה מקורה מאחר והגשם והקור חשבו אחרת.
טוב שיעל שכנעה אותנו לשלם את מחיר הכניסה המופקע לבריכה, כי היה פשוט כיף. בריכת השחיה הזו היא לא דבר שרואים בכל מקום, ובאחד האולמות מצאנו שיש למעלה מ-20 מגלשות בצורות ובצבעים שונים.
באותה הזדמנות הכנסנו את אילה לבריכה לראשונה בחייה, ועושה רושם שהיא מאוד נהנתה (תמונות יצורפו באחד מהפוסטים הבאים).
חזרנו עייפים, אך מרוצים!
סוף שבוע מצוין לכולם
יגאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה