שגרה - Rutina

מהפוסטים האחרונים אולי נוצר הרושם המוטעה שבשגרה אנחנו מטיילים, ורק לעתים נדירות אני הולך לעבודה והבנות לגן.

אז זהו, שלא.

יש לנו שגרה, והיא מאוד מזכירה שגרה במקומות אחרים בעולם.

אחרי שנה שלמה בדירה מקסימה, אבל קטנה, החלטנו לעבור דירה, וזו הזדמנות נהדרת לחלוק איתכם קצת מחיי היום-יום שלנו מהשנה הראשונה שלנו פה. על הסיבות למעבר ארחיב בפוסט נפרד.

ב-8 באוקטובר סגרנו שנה בשוויץ, ואכן כן - הזמן עובר מאוד מהר.

אז אחרי כל ההקדמה הזו, הנה מבט חטוף על החיים שלנו כשאנחנו לא מטיילים, מצטלמים או בקיצור - שוברים שגרה.

יום טיפוסי באמצע השבוע, בין שני ושישי, מתחיל איפשהו בין 6:30 ל-7:00 בבוקר כאשר אני קם ומתארגן לעבודה.
ההתארגנות שלי כוללת חליפה מלאה ועניבה, וכשיש מצב רוח (וזמן) גם שוקו ועוגיות.

בלבוש קז'ואל לעבודה

אילה באה לבקר אותי בעבודה

במידה והן עדיין ישנות, מעירים את רעות ואילה ומארגנים אותן. ההתארגנות שלהן כוללת בחורף 2-3 שכבות, כובע צמר, צעיף ומגפיים. חן כמובן שותפה מלאה בשלב הזה של הבוקר.

יוצאים מהבית לתחנת האוטובוס

לתוך שקית ניילון קטנה זורקים 2 מעדני חלב (בטעם תות או פירות יער) וכמה עוגיות שחן הכינה (לפי מתכון של סבתא שרי).
מיד אח"כ יוצאים מהבית לכיוון תחנת האוטובוס. מאחר ויש לנו אוטובוס בשעה 7:21, 7:24, 7:26, 7:31, 7:34, 7:37 ו-7:39, אני לא מרגיש צורך עז לרוץ כדי לא לפספס את האוטובוס. מקסימום נחכה 3 דקות.

יורדים בשביל שמוביל לחניה של השכנים, ומשם עוברים (בבוץ) לכביש הראשי.

בתחנת האוטובוס יש את כל המידע שצריך - שעות, מפות, תחנות וכו'. רעות יודעת לציין בדיוק של 3 מ' איפה נמצאת העבודה של אבא ואיפה הגן שלה ושל אילה.

אנחנו עולים על האוטובוס הראשון שמגיע (753, 786 או 747) וממתינים בסבלנות למונומנטים שזכו להכרה של אונסק"ו כאתרי מורשת שיש לאורך הדרך.
הראשון הוא זה:

מגדל פעמונים גבוה שיודע לצלצל בכל שעה, ולעתים לא מפסיק גם אחרי 10 דקות

השני הוא זה:

דג בצבעי כחול וצהוב

דג. לא ברור של מי הוא ומהן שאיפותיו בחיים, אבל ההנחה שלי היא שאו א) יש שם חנות דגים ודייגים או ב) זו שבשבת רוח מתוחכמת שבה החליפו את התרנגול בדג.

השלישי והחשוב מכולם:

הפיל משתתף בהכנות לכריסמס

הפיל ליווה אותנו מיומינו הראשון בשוויץ וקיבל איזכור יום-יומי בדרך לגן ובחזרה ממנו. הפיל היה חלק כה חשוב מהמשפחה בתחילת הדרך, עד שכשהוא נעלם ממש דאגנו לו. ליתר דיוק - רעות מאוד דאגה לו והדבר הדיר שינה מעיניה.
בסוף גילינו את הפיל מתהלך ברחבי העיר באיזושהי תהלוכה, ואחר כך חוזר למקומו הטבעי.
גם במקרה זה אין לנו מושג מה מסמל המונומנט.

אחרי נסיעה של כ-8 דקות, הגענו לתחנה האחרונה שנקראית Klusplatz וממנה התחלנו ללכת לכיוון הגן. כל זאת, לא לפני שהוצאנו מהשקית את המעדן ושותים אותו ומיד אח"כ עוגיה. היי, צריך כוח להליכה הזו של כ-10 דקות.

קלוספלאץ

בדרך, עוברים ליד העמוד האדום, שהוא חסר כל משמעות, אבל הוא פשוט עמוד. והוא אדום. והוא בדרך.

מפה לשם, ומשם לפה ממשיכים ללכת עד שמגיעים לגן.

רואים? גם פה יש לנו שגרה שגרתית :-)

שיהיה לכולם שבוע נהדר!

חג חנוכה שמח,

יגאל