עבריינים בשוויץ

אחרי שנתיים ומשהו בשוויץ אני יכול להעיד שהסתגלנו מהר לחוקים השוויצרים.

כלל אצבע חשוב בשוויץ, שאליו היינו צריכים להתרגל במהירות, הוא שבניגוד למקומות אחרים בעולם, פה מגבלת המהירות זו לא המלצה, ואין "היתר" לחרוג ב-20 קמ"ש. אצל השוויצרים 60 זה 60, ו-90 זה 90.
האמת, זה לא לגמרי מדויק...
מותר "לחרוג" ב-3 קמ"ש. כן, כן - 3. אם תחרגו מהמהירות המותרת ב-3 קמ"ש תצאו ללא קנס, אבל אם תעזו להשתולל על הכביש ולנסוע ב-4 קמ"ש מעל המותר, תצפו למכתב...
את זה גילינו לפני כמה חודשים כשקיבלנו דו"ח על חריגה של קמ"ש. לא חסרה ספרה לפני כן. אני באמת מתכוון לקמ"ש אחד.
במקום שבו המהירות המותרת היא 60, נסענו 64. אחרי שעשו "הנחה" של 3 קמ"ש, נמצאנו בחריגה של קמ"ש אחד, מה ש"זיכה" אותנו בקנס של 40 פרנק.

למען האמת, זה לא הדו"ח הראשון שקיבלנו.
כמה חודשים לפני כן, קיבלתי דו"ח על נסיעה במהירות מופרזת של 95 קמ"ש באיזור Sisikon (עליה סיפרתי בפוסט מיוני 2014), איפה שמותר לנסוע 80 קמ"ש. על פניו, עבריין תנועה.
כל הפרטים בדו"ח נראו נכונים - מספר הלוחית (רכב שכור של יורופקר), השם שלי וכו'.
רק פרט אחד היה שגוי - בכלל לא הייתי שם באותו זמן. בשעה שבה תועדתי משתולל בכבישי שוויץ, אכלתי ארוחת בוקר עם המשפחה באוסטריה...
אז איך מוכיחים למשטרת שוויץ שלא אני עבריין התנועה? שאלה מצוינת.
למזלי הרב, באותו בוקר ממש צילמתי מחלון החדר בצימר את ההרים המושלגים של אוסטריה. למזלי, התאריך והשעה מצויינים בשם הקובץ, כך שניתן לאמת זאת (כן, אני יודע שאפשר לשנות את שם הקובץ אבל לא היה צורך לעשות זאת).
את הממצא מציל החיים הזה שלחתי במייל למשטרת מחוז Schwyz עם שאילתה - איך קיבלתי דו"ח בשוויץ אם חצי שעה לפני כן צילמתי תמונה באוסטריה?
כעבור כמה ימים קיבלתי מייל ובו הודאה בטעות. מסתבר שלוחית הרישוי לא זוהתה כראוי בתמונה שצילמה מצלמת המהירות.
חסכתי 120 פרנק.

אם כבר ברשויות החוק עסקינן, ב-29 באוגוסט 2015 (כמה חודשים לפני שנעמה נולדה) החלטנו לישון באוהל בטבע. מאחר והאחריות למציאת מקום לינה חוקי היה מונח על כתפיי, אפשר להבין למה הדברים לא הלכו לפי התכוניות...
חיפשתי בגוגל אגם עם חורשה סמוכה שבה נוכל להחנות את הרכב ולהקים אוהל גדול. הגענו בדיוק למקום שרציתי, אבל... כל הדרכים לכיוון החורשה היו אסורות לכניסה.
אחרי שיטוט ממושך, החלטנו להחנות את הרכב בחניה ולהקים את האוהל שם, על כר דשא קטן צמוד לחניה.

הקמנו את האוהל, הוצאנו את המנגל, התחלנו לנפנף ובדיוק כשרצינו להוציא את הקבבים מהאש הגיעה המשטרה.
כלב המשטרה שהתקרב אליי היה מפחיד אותי אלמלא התלוו אליו שתי שוטרות נחמדות מאוד שניסו להסביר לי שאסור לנו להקים שם אוהל ולכן ניאלץ לקפל הכל וללכת.
ניסיתי להסביר שהאוהל לא מפריע לאף אחד, ושיש לנו שתי בנות מאוד עייפות שמאוד תתאכזבנה אם נידרש לעזוב את המקום. השוטרות אמרו שהן צריכות לבדוק את הנושא ולחזור אלינו. 
אחרי שהן התרחקו, רעות נתקפה בחרדה קלה. היא שאלה שוב ושוב אם יגרשו אותנו ואם נצטרך לקפל את האוהל. איפה נישן? מה נעשה? בבטחון אמרתי לה - אל תדאגי, לא יפנו אותנו. מתחת לשולחן החזקתי אצבעות.
אחרי שהשוטרות סיימו להסתובב 20 דקות בשמורה בחיפושים אחר עבריינים נוספים, הן חזרו ואישרו לנו להישאר. מסתבר שקמפינג מותר באיזור, אבל צריך לתאם זאת מראש עם הרשות המקומית, אז לבקשתן מסרתי פרטים (לצורך הרשמה ותיעוד) ונפרדנו כידידים.

אחרי לילה נפלא, התחלנו את הבוקר בקיפול האוהל וכניסה לאגם שהיה הסיבה המרכזית לבחירת המקום.

ארוחת בוקר בטבע

בדרך לאגם

כעבור שעתיים-שלוש, החלטנו להתקפל ולעצור במסעדה משפחתית קרובה.
מאחר ובמסעדה הגישו רק בשר חזיר, לא הייתה לי ברירה ונאלצתי, לראשונה בחיי ובלית ברירה, לסטות ממנהגי ולאכול סלט כמנה עיקרית בארוחת צהריים. אני חייב לציין שהארוחה לא ממש "עשתה לי את זה", ואני מקווה שזו הייתה הפעם האחרונה שאאלץ לאכול סלט בתור ארוחה...

אני והסלט...

תסעו בזהירות ותאכלו אוכל טעים! :-)

יגאל