מבזק חדשות מיוחד - חלק א'

חן עוד לא ילדה. כולם להירגע בבקשה...

מאז הפוסט האחרון הצטברו כל כך הרבה אירועים וחוויות, שהייתי חייב לפרסם עדכון עוד לפני סוף השבוע שכבר צפוי להיות מהנה ביותר.

אז קודם כל, לכל אלה ששאלו אותי איך נרשמים ואיפה, ולא מצאו את המקום שבו צריך למלא את המייל כדי להיות ברשימת התפוצה לקבלת עדכונים מהבלוג, אז תסתכלו לכיוון החץ. 

ממש שם, מתחת ל-Subscribe to Switzerlich, איפה שרשום email address, מזינים את כתובת המייל ולוחצים על Subscribe.
אם תעברו לאתר אחר כחלק מההרשמה, פשוט תסיימו את הליך ההרשמה ותחזרו לפה.
הכל יישאר כתוב ולא יימחק. מבטיח...

הנה נתון די מדהים שאירע ביום שבת ובטח לא התפרסם בעיתונות - בהפרש של כמה שעות נשברו 2 שיאי עולם בריצות קצרות – 200 ו-400 מטר.

השיא הראשון נשבר כאשר משפחה בת 3 נפשות יצאה מביתה לתחנת האוטובוס כדי להגיע למפגש עם חברים (שכבר חיכו רבע שעה בתחנה אחרת). רגע לפני שהגיעו לתחנת האוטובוס (כ-200 מטרים מהבית), גילתה אם המשפחה שאבי המשפחה שכח את שקית האוכל בבית.

שיא העולם נופץ לרסיסים כאשר בתוך 12 שניות (פלוס מינוס כמה מאיות), אבי המשפחה הגיע הביתה ולקח את השקית שהייתה מלאה מכל טוב (בשר).

כמובן שאת האוטובוס פיספסנו (אני מניח שעד עכשיו פיענחתם את החידה והבנתם שמדובר בנו) והחברים נאלצו לחכות עוד 5 דקות עד שהגענו.

באיחור מאוד לא שוויצרי, נפגשנו עם החברים והלכנו לעשות על האש. כן, אחרי חודש ימים אפשר לברך על המוגמר – אכלנו בשר על האש בשוויץ. טוב, המילה בשר עושה חסד עם הנקניקיות שאכלנו, אבל עדיין – הייתה שם אש (כשאורי נשף עליה) ואיכשהו נקניקיות זה סוג של בשר.

נתון חשוב שיוסיף עניין לסיפור הזה, הוא שהלכנו לעשות על האש במקום פתוח אחרי לילה ובוקר גשומים. למי שלא הבין איך הפרט הזה מקדם את העלילה, אוכל רק לומר שאש ומים לא הולכים ביחד. והמבין יבין.

המקום שבו עשינו על האש פשוט מדהים. יש שם פארק לילדים ובו משאבה ידנית שבה ילדים קטנים יכולים להרים ולהוריד את הידית ולראות איך המים נשאבים מהבאר וזורמים החוצה מהברז:

בזמן שכולם נהנו מהמקום, הגברים היחידים שהיו בסביבה (אורי ואני) דאגו לאש. מסתבר שכל מה שצריך כדי להדליק אש זה כמה זרדים יבשים, ענפים רטובים, נייר לח, חפיסת גפרורים כמעט מלאה וכמובן - סבלנות. אה, וצריך גם שתי ריאות מתפקדות שתעבודנה שעות נוספות (אורי - שכוייח).

לבסוף זרקנו שתי נקניקיות לגריל ואת השאר שמנו בסיר עם מים כדי שיתבשלו על האש (מסתבר שזה יותר בריא). אחרי שכל האוכל חוסל הידיים שלי ממש קפאו מקור ומקור החום היחיד היה מונח לידי.

תקראו לי איך שתרצו, אבל בלי לחשוב פעמיים, ואחרי שוידאתי שאין יותר שימוש בסיר, דחפתי את הידיים למים החמים. כן, אותם מים שבתוכם התבשלו הנקניקיות. כמו שאומרים - Drastic times call for drastic measures:

 שיא העולם השני נשבר באותו יום ממש בשעות אחר הצהריים. הפעם הגענו לתחנה רבע שעה לפני שהרכבת יצאה לדרך, ולכן החלטנו ללכת לקנות כרטיסי נסיעה מיוחדים שישמשו אותנו פה בשוויץ (לא אפרט למה וכמה). אממה, תהליך קנית הכרטיסים היה ארוך מהמשוער, ובהחלטה נבונה מאין כמוה (בדיעבד) אמרתי לחן שתלך עם רעות בעגלה לרציף כדי שיספיקו לרכבת ואני אגיע בריצה. 40 שניות לפני שהרכבת יצאה מהתחנה קיבלתי את הכטיסים מהמוכר ויצאתי בריצת אמוק לכיוון הרציף. רק באמצע הדרך גיליתי שדווקא את הרכבת הזו תקעו בקצה השני של התחנה, במרחק של כ-400 מטר ממני. לשמחת כל הצדדים, הגעתי בדיוק בשניה שבה רצו לסגור לי את דלתות הרכבת על הפרצוף. אגב, שיא העולם הרשמי (שנשבר השבוע כאמור) עומד על 43.18 שניות.

עם הרכבת נסענו לעיירה קטנה שבה היה פסטיבל דלועים (דלעת ברבים). ממש כמו העדלאידע בשדה בוקר, רק שבמקום תחפושות ומיצגים צבעוניים חלפו על פנינו מיצגי ענק בדמויות וצורות שונות מוארים ע"י מאות נרות בתוך דלועים:

קצרים –

1. לפני שעברנו לשוויץ קנינו בעזרת זיכוי שהיה לנו מהלידה של רעות, מגבת מתכלה בסניף טויס אר אס שבחיפה. לא תיכננו לקנות אחת, אבל יצא שהיא פשוט כזו. איכשהו, בכל פעם שמשתמשים בה אחרי מקלחת, פירורים קטנים וכחולים ממנה נשארים על הגוף. אני מניח שבקצב הזה היא פשוט תיעלם בתוך כמה חודשים. גם כביסות לא עזרו להפסקת התופעה, אז או שניתן לפרגן לחברה על המצאה גאונית, או שפשוט להבא רצוי ללכת אליהם בשביל תחום ההתמחות שלהם – צעצועי ילדים במחירים מופקעים.

2. מסתבר שרעות מוכנה יותר מההורים שלה ללידה של אחותה. מעבר לעזרה הנהדרת בעריכת השולחן לארוחת הערב (להלן התוצאה), היא כבר מתרגלת את קריאת סיפור ה"לילה טוב" לתינוקת:

3. ביום ראשון התפצלנו – כל הבנות הלכו לגן החיות, והבנים עבדו כמו חיות והעבירו דירה. מסתבר שלמשחק הטטריס יש שימושים גם בחיים האמיתיים, בעיקר כשעוברים דירה ומסדרים מחסן.

העדכון שקיבלנו מהבנות היה שהן מאוד נהנו, והחיות גם:

4. השבוע חווינו קור. לחלקכם שלחתי צילום של מד הטמפרטורות פה בשוויץ שהראה על מינוס 2 בלילה, ו-0 בבוקר. יצאתי לעבודה בבוקר כשגגות הרכבים, כמו הגינות והמדשאות, לבנים מהכפור:

5. אכלנו סופגניה. סתם כי בא לנו:

6. נורית (אמא של חן) הגיעה אלינו לביקור ביום שני בלילה. באותו לילה, ומפאת האילוצים, אילתרנו לי מיטה. הדרך הטובה ביותר להסביר איך היא נראתה תהיה כך:

7. באופן מדהים ולא מתוכנן, המכולה הגיעה בוקר למחרת עם כל הבית שלנו בתוכה. בתוך כמה שעות חן ונורית הפכו את הבית מאתר לאיחסון קרטונים למקום מסודר להפליא שממש מזכיר בית.

נורית - תודה רבה רבה על כל העזרה השבוע.

אגב, לפני כשעתיים נורית עשתה את דרכה לכיוון שדה התעופה, בידיעה שבעוד כמה שבועות היא תעשה את הדרך ההפוכה...

סוף שבוע נפלא לכולם,

יגאל