אם כבר...

כן, יש לנו תיבת דואר חדשה של הבלוג (switzerlich@gmail.com). אפשר לשלוח לנו תלונות והערות, אבל בדיחות ופידבקים יתקבלו יותר בשמחה :-)

כשמזכירים את מלחמת ההתשה, כולם מדברים (ובצדק) על המלחמה ההיא בין ישראל ומצרים בשנים 1969-1970 (לפי ויקיפדיה), אבל עבורי מלחמת ההתשה התרחשה ב-7.11.2013 בין השעות 19:30-20:30.

במהלך המלחמה הזאת, כוחות צד א' (להלן "רעות") חירפו גרונם ודמעותיהם במטרה לסכל את מזימת צד ב' (להלן "אבא") שהייתה ללכת לישון.

בשלב מסויים הייתי כה מותש שהדרישה לשכב ולעצום עיניים התחלפה בציפיה שרעות פשוט תישאר במיטה יותר מ-0.4 שניות.

אם רוצים להסתכל על חצי הכוס המלאה (בדמעות), עשיתי הרבה ספורט ואני יכול להעריך שהלכתי כ-3.5 ק"מ בשעה הזאת (וזה בלי לקחת בחשבון את השרירים שפיתחתי עם כל הרמה של רעות למיטה). ההערכה מסתמכת על החישוב הבא:

מרחק מהכניסה לחדר ועד המיטה של רעות – כ-3 מטרים

מספר הכניסות לחדר בכל פעם שהיא קמה מהמיטה ופתחה את הדלת – 583 פעמים

מספר היציאות מהחדר בכל פעם שרעות נרגעה קצת – 583 פעמים (מן הסתם)

מי שעבר את כיתה ד' יעשה לבד את החשבון.

אם כבר נכנסתי לענייני צבא, אני חושב שרעות צריכה להעביר הרצאות וסדנאות עירנות לכל חיילי צה"ל. הילדה מתעפצת (ע"ע 'מנקרת') לי מול הפנים ונלחמת בכל כוחותיה כדי לא להירדם. לחיילים בעמדות שמירה יש הרבה מה ללמוד ממנה.

הקטע המצחיק פה הוא, שלמרות שהיא זו שמתעפצת אני זה שחוטף את הצעקות (במקום שאני אצעק  "את מתעפצת לי מול הפנים?! יש לך שבת!").

אם כבר הגענו לענייני שבת, התחלנו לעשות קידוש בבית בערבי שישי. לכל המודאגים, לא – אנחנו לא חוזרים בתשובה. אנחנו פשוט חושבים שזו מסורת מאוד נחמדה לעשות ארוחת שישי משפחתית לאור נרות, עם חלה טריה ואוכל טעים שחן הכינה.

אם כבר נגעתי בנושא אוכל טעים, אתמול בחצות (יום שישי) חן ואני סיימנו להכין לרעות מתנה.

בשילוב של יצירתיות, שיתוף פעולה, דבק חם ורוח גבית של אידיאולוגיה (מיחזור ואיכות סביבה), לקחנו כמה קרטונים שהכילו את הרהיטים החדשים שלנו מאיקאה, והפכנו אותם למטבח. התוצאה לפניכם:

אם כבר מטבח, מסיבה שטרם הובררה, אבל נחקרת לעומק באופן רציני ביותר, מנה פלאפל עולה פה יותר ממנה שווארמה. מנסיוני רב השנים בישראל, זה אמור להיות בדיוק ההיפך ובפער גדול, אבל השוויצרים כנראה חושבים אחרת ובשר יותר זול מגרגרי חומוס.

אם כבר השוויצרים חושבים אחרת, השבוע היינו במוזיאון הטראם (רכבת קלה) של ציריך ושם גילינו שהשוויצרים חשבו על פקקי תנועה ותחבורה ציבורית טובה עוד ב-1894 (זו לא טעות), כשברחבי העיר ציריך נסעה לה רכבת קלה חשמלית:

http://en.wikipedia.org/wiki/Trams_in_Z%C3%BCrich

ואם כבר על דברים קלים עסקינן, מהיום הדרך הקלה ביותר להתעדכן בחדשות על החיים שלנו היא ע"י הרשמה לבלוג.

אתם מוזמנים להזין כתובת אי-מייל בצד ימין וכך תקבלו עידכונים חמים מהתנור ברגע שיתפרסם משהו.

הסיבה להוספת האופציה הזאת היא שיש אנשים (השמועה אומרת) שלא נמצאים ברשימת התפוצה שלי במייל ולא חברים שלי בפייסבוק, ובכל זאת רוצים לקבל עדכונים ולקרוא.

בנוסף, ככה המיילים יגיעו רק לאנשים שבאמת רוצים לקבל אותם ומתעניינים בחיינו פה (או בחיים בשוויץ באופן כללי).
את הפרסומים הקרובים אמשיך לשלוח במייל כרגיל, אבל החל מינואר 2014, אשלח מיילים רק למי שיירשם.

אם כבר נגמרה השבת, אז שיהיה שבוע מצוין לכולם,

יגאל

נ.ב. – הנה כמה תמונות מהביקור במוזיאון הטראם:

התחלנו בעליה לטראמים מאוד מאוד ישנים

ואז רעותי תפסה פיקוד והסיעה את חן ברחבי העיר

הסעת הטראם דורשת ריכוז רב. תראו את רעותי עושה את עבודתה נאמנה

רעותי: "כל הנוסעים מתבקשים לא לשכוח חפצים ודברים אישיים ברכבת"

ועל הדרך הלכנו אל מתחת לטראם כדי לתקן את השאסי ולהחליף רצועת טיימניג (מה שזה לא יהיה)...