כשטסנו משוויץ לישראל לפני שבועיים, עזבנו מזג אוויר אביבי במונחים ישראליים של כ-15 מעלות, שמשי ונטול עננים והגענו למזג אוויר אביבי במונחים שוויצרים של 12 מעלות וגשם.
לאור ההסתגלות המהירה שלנו בשוויץ, קיבלתי בברכה את הגשם והקור בישראל, בעיקר מאחר והסתובבתי ברחבי הארץ בחליפה ועניבה שמעלות את טמפרטורת הגוף ב-4-6 מעלות לפחות.
בימים שחלפו מהרגע שהגענו ביום ראשון (לפני שבועיים), התרוצצתי כמו נהג מרוצים מנוסה ברחבי ישראל במטרה להספיק לפגוש כמה שיותר לקוחות.
הסיבה היחידה לכך שאני יכול להמשיך לכתוב את הפוסט הזה היא שבכל יום בוטלה לי פגישה אחת לפחות, ואלה היו ההזדמנויות היחידות שלי לנשום. תנסו אתם לעצור את הנשימה ל-5 ימים ברצף...
את יום שבת, היום היחיד שבו לא פגשתי לקוחות (לראשונה מאז שסיימתי את הלימודים באוניברסיטה עבדתי 6 ימים בשבוע), ניצלנו כדי להגיע (כמיטב המסורת) לשדה בוקר לעדלאידע. באותה הזדמנות ראינו את פלאי הטבע שיצרו הגשמים בצורת זרימה שוצפת וקוצפת של נחל צין המדברי. הכביש שחוצה את הנחל הוכיח שהוא פחות מופלא וקרס לתוך הנחל.
בשירות הצבאי תמיד אמרתי שמזג אוויר קר עדיף על חם, כי עם קור קיצוני אפשר להתמודד עם מספיק פרטי לבוש, בעוד שעם חום קיצוני אין איך להתמודד (את העור יהיה קשה ולא נעים לפשוט, וזה גם כך לא ממש יעזור).
פנמה הוכיחה שהגישה הזאת נכונה מאוד.
מה עולה לכם בראש כשאומרים את השם 'פנמה'?
חום? לחות? ספרדית? מכוניות ישנות? כבישים רעועים? אנרכיה בכבישים? תעלת פנמה?
עכשיו שאני פה אני יכול להגיד - הכל נכון :-)
3 שניות מהרגע שכף רגלי יצאה מהמטוס הממוזג שזה עתה נחת בשדה התעופה של פנמה, כף ידי התנופפה במהירות במטרה להוריד את הביגוד החם שלבשתי, לפני שאמות ממכת חום. 30 מעלות ו-70% לחות הם לא מזג אוויר שבנקאי שוויצרי מורגל אליו...
לשמחתי, הבאתי מספיק בגדים שישמשו אותי בשבוע שאני פה כי פשוט אי אפשר להשתמש באותה חולצה יומיים ברצף, ובכל יום יש לי פגישות במצריכות שילוב חדש של חלוצה-עניבה.
מאחר ושמעתי דברים רבים וטובים על הקהילה היהודית פה, הלכתי ביום שישי בערב לבית הכנסת (הספרדי) שנמצא קרוב למלון שלי, וכשכבר הפנמתי שתיכף אלך בגפי לקניון לאכול משהו, אחד האנשים/לקוחות אותם פגשתי באחת הפגישות הזמין אותי לסעודת השישי (קבלת שבת) עם משפחתו.
על המשפחה שמעתי קצת עוד קודם, וידעתי שזו אחת המשפחות החזקות והעשירות בפנמה, אבל מה שהדהים אותי יותר מכל כשהגעתי אליהם הביתה לא היה העושר שמילא את הבית בכל פינה אלא דווקא האושר שהקרינה המשפחה. בני המשפחה חיבקו לחיקם אדם זר שהדבר היחיד שמקשר ביניהם (עד לאותו רגע) היה היותם יהודים. הם התעניינו בשלום משפחתי, ברכו אותי על הלידה של אילה (3 חודשים זה עוד טרי וטרם פג התוקף של ברכת מזל טוב), סיפרו בדיחות ובעיקר שידרו משפחתיות וענווה.
אני מאחל לעצמי ולכולנו, שנזכה ליהנות מקרבה משפחתית כמו זו שהייתי עד לה שלשום (תוסיפו גם איחולים שנזכה להצלחה עסקית כמו שלהם...)
בינתיים אני מתגעגע המון לבנות משפחתי האהובות ומחכה לרגע שאזכה לחבקן ולנשקן שוב, אז לבינתיים אני מסתפק בלראות אותן בסקייפ ולשמוע את רעות אומרת לי: "אבא, עבודה, מטוס" :-)
בדיחה אחת לפני סיום:
מכונאי רכב נפגש עם מנתח לב (קרדיולוג) ושואל אותו "אתה רואה את הרכב הזה? תיקנתי בוכנה, החלפתי רדיאטור, שמתי שמן חדש ועכשיו המנוע עובד כאילו יצא עכשיו מהמפעל. שנינו עושים בערך את אותה עבודה, אז תסביר לי למה אני מרוויח 5,000 שקל בחודש ואתה 50,000?"
הקרדיולוג מסתכל עליו ואומר: "תנסה לעשות את התיקונים כשהמנוע פועל" :-)
שבוע טוב לכולם
יגאל
לאור ההסתגלות המהירה שלנו בשוויץ, קיבלתי בברכה את הגשם והקור בישראל, בעיקר מאחר והסתובבתי ברחבי הארץ בחליפה ועניבה שמעלות את טמפרטורת הגוף ב-4-6 מעלות לפחות.
בימים שחלפו מהרגע שהגענו ביום ראשון (לפני שבועיים), התרוצצתי כמו נהג מרוצים מנוסה ברחבי ישראל במטרה להספיק לפגוש כמה שיותר לקוחות.
הסיבה היחידה לכך שאני יכול להמשיך לכתוב את הפוסט הזה היא שבכל יום בוטלה לי פגישה אחת לפחות, ואלה היו ההזדמנויות היחידות שלי לנשום. תנסו אתם לעצור את הנשימה ל-5 ימים ברצף...
את יום שבת, היום היחיד שבו לא פגשתי לקוחות (לראשונה מאז שסיימתי את הלימודים באוניברסיטה עבדתי 6 ימים בשבוע), ניצלנו כדי להגיע (כמיטב המסורת) לשדה בוקר לעדלאידע. באותה הזדמנות ראינו את פלאי הטבע שיצרו הגשמים בצורת זרימה שוצפת וקוצפת של נחל צין המדברי. הכביש שחוצה את הנחל הוכיח שהוא פחות מופלא וקרס לתוך הנחל.
בשירות הצבאי תמיד אמרתי שמזג אוויר קר עדיף על חם, כי עם קור קיצוני אפשר להתמודד עם מספיק פרטי לבוש, בעוד שעם חום קיצוני אין איך להתמודד (את העור יהיה קשה ולא נעים לפשוט, וזה גם כך לא ממש יעזור).
פנמה הוכיחה שהגישה הזאת נכונה מאוד.
מה עולה לכם בראש כשאומרים את השם 'פנמה'?
חום? לחות? ספרדית? מכוניות ישנות? כבישים רעועים? אנרכיה בכבישים? תעלת פנמה?
עכשיו שאני פה אני יכול להגיד - הכל נכון :-)
3 שניות מהרגע שכף רגלי יצאה מהמטוס הממוזג שזה עתה נחת בשדה התעופה של פנמה, כף ידי התנופפה במהירות במטרה להוריד את הביגוד החם שלבשתי, לפני שאמות ממכת חום. 30 מעלות ו-70% לחות הם לא מזג אוויר שבנקאי שוויצרי מורגל אליו...
לשמחתי, הבאתי מספיק בגדים שישמשו אותי בשבוע שאני פה כי פשוט אי אפשר להשתמש באותה חולצה יומיים ברצף, ובכל יום יש לי פגישות במצריכות שילוב חדש של חלוצה-עניבה.
מאחר ושמעתי דברים רבים וטובים על הקהילה היהודית פה, הלכתי ביום שישי בערב לבית הכנסת (הספרדי) שנמצא קרוב למלון שלי, וכשכבר הפנמתי שתיכף אלך בגפי לקניון לאכול משהו, אחד האנשים/לקוחות אותם פגשתי באחת הפגישות הזמין אותי לסעודת השישי (קבלת שבת) עם משפחתו.
על המשפחה שמעתי קצת עוד קודם, וידעתי שזו אחת המשפחות החזקות והעשירות בפנמה, אבל מה שהדהים אותי יותר מכל כשהגעתי אליהם הביתה לא היה העושר שמילא את הבית בכל פינה אלא דווקא האושר שהקרינה המשפחה. בני המשפחה חיבקו לחיקם אדם זר שהדבר היחיד שמקשר ביניהם (עד לאותו רגע) היה היותם יהודים. הם התעניינו בשלום משפחתי, ברכו אותי על הלידה של אילה (3 חודשים זה עוד טרי וטרם פג התוקף של ברכת מזל טוב), סיפרו בדיחות ובעיקר שידרו משפחתיות וענווה.
אני מאחל לעצמי ולכולנו, שנזכה ליהנות מקרבה משפחתית כמו זו שהייתי עד לה שלשום (תוסיפו גם איחולים שנזכה להצלחה עסקית כמו שלהם...)
בינתיים אני מתגעגע המון לבנות משפחתי האהובות ומחכה לרגע שאזכה לחבקן ולנשקן שוב, אז לבינתיים אני מסתפק בלראות אותן בסקייפ ולשמוע את רעות אומרת לי: "אבא, עבודה, מטוס" :-)
בדיחה אחת לפני סיום:
מכונאי רכב נפגש עם מנתח לב (קרדיולוג) ושואל אותו "אתה רואה את הרכב הזה? תיקנתי בוכנה, החלפתי רדיאטור, שמתי שמן חדש ועכשיו המנוע עובד כאילו יצא עכשיו מהמפעל. שנינו עושים בערך את אותה עבודה, אז תסביר לי למה אני מרוויח 5,000 שקל בחודש ואתה 50,000?"
הקרדיולוג מסתכל עליו ואומר: "תנסה לעשות את התיקונים כשהמנוע פועל" :-)
שבוע טוב לכולם
יגאל
רעות גם אומרת לשקד- זה אבא שלי!!!
השבמחקשמעתי את שקד אומרת אתמול "יגאל" ואת רעות מתקנת אותה ואומרת "לא יגאל. אבא. אבא שלי!" :-)
מחק