מכירים את זה שכשיוצאים מהבית לכיוון שדה התעופה, תמיד יש תחושה ששכחנו לקחת איתנו משהו חשוב אז מתחילים להיזכר בכל מה שארזנו ובכל מה שהיינו אמורים לארוז?
אז זהו. לי זה לא קרה, וחבל... :-)
ביום של הטיסה לישראל הבנות יצאו ככוח חלוץ לשדה התעופה, בעוד אני נשארתי בבית להשלים כמה משימות חשובות (ניקוי עובש, זריקת זבל, סידור הבית ועוד כמה דברים), רגע לפני שהמונית מגיעה לקחת אותי ואת 6 המזוודות שלנו לשדה.
אחרי שנחתנו בנתב"ג נסענו ישר אל אחות של חן בנתניה כדי להגיד שלום ולהפתיע את אמא שלהן שחגגה יום הולדתה בדיוק באותו שבוע.
כעבור שעתיים בערך, המשכתי לכיוון חיפה ברכב השכור (הבנות נשארו עוד קצת בנתניה) במטרה להכין את החדרים של רעות ואילה לשינה - פתיחת לול, פריסת מצעים והדלקת מנורת לילה.
בשעה 23:12, בעודי יורד במעלית כדי לעזור לחן להעלות את הבנות לחדרן לישון, תפסתי את הראש ונחרדתי לגלות אמת נוראה - לא הבאתי חליפה!
בנקאי שוויצרי בלי חליפה זה כמו חייל קרבי בלי נשק או מכונית חשמלית בלי סוללה.
אחרי אובדן עשתונות קצר והרבה קללות בסגנון "איזה אידיוט בן-אדם יכול להיות" (אני אוהב לפרגן לעצמי), הייתי חייב למצוא פתרון.
האופציה הראשונה הייתה לקנות חליפה חדשה, אבל היו 2 בעיות:
1. אין סיכוי שאני אוציא 800-1,500 שקל על חליפה בגלל טמטום. אני מעדיף ללכת יחף לפגישות (דבר שלכשעצמו מהווה טמטום אבל נשאיר את זה לפעם אחרת), העיקר לא להוציא את הסכום הזה.
מניסיון עבר, כשאני נאלץ להוציא סכום כסף כלשהו בגלל טעות אידיוטית שעשיתי, אני פשוט מקזז את הסכום מתקציב האוכל שלי (וכולם יודעים שכמו תקציב הביטחון בישראל - זה המרכיב הכי גדול בתקציב הכללי).
דוגמא היפותטית לצורך המחשה: נניח ויצאתי לעבודה ושכחתי את הכרטיסייה בבית. בעקבות הטעות אאלץ לשלם 6.6 שקלים לנסיעה באוטובוס, דבר שיוביל אוטומטית לקיצוץ של 6.6 שקלים מהתקציב לארוחת הצהריים, כך שבמקום מנת שווארמה ב-23 שקלים, אסתפק במנת פלאפל בפיתה ב-16 שקלים (ועוד אחסוך 40 אגורות).
2. השעה הייתה 23:20 בלילה ויש לי פגישה ב-8:30 למחרת. החנויות סגורות ואף אחת מהן לא תפתח מספיק מוקדם בבוקר אז האופציה ירדה מהפרק.
האופציה השניה הייתה לחפש בארון של אבא של חן משהו שיתאים לי, אפילו במידה חלקית, לפחות כדי להעביר את היום שלמחרת ברוגע.
לשמחתי הרבה, מצאנו חליפה שהתאימה באורך ואת סוגיית ההיקף/רוחב (אנורקס שכמוני) פתרתי באמצעות חגורה. את עודפי הבד המעטים שהיו פשוט העברתי אחורה כך שממבט חזיתי המכנס נראה בסדר גמור.
לאור הפתרון המוצלח החלטתי לוותר על הרעיון של לרכוש חליפה ולשרוד את השבועיים וחצי הקרובים עם חליפה לא שלי.
אם שאלתם את עצמכם, איך קורה שהפקרתי נשק (=שכחתי חליפה) בבית, התשובה היא פשוטה - כשסיימנו להכין את המזוודות שלנו, יומיים לפני הטיסה, החלטתי לחכות עם החליפה עד הרגע האחרון כדי שהיא לא תתקמט במזוודה.
אפשר להיות רגועים - החליפה כבר לא תתקמט בעודה תלויה להנאתה על הקולב אצלנו בבית...
מכירים את האיסור של חברות התעופה על העלאת בקבוקים עם נוזלים לטיסה?
מסתבר שיש כאלה שלא, ואחד מהם עמד לפניי בתור.
רגע לפני המכונות לבידוק בטחוני בשדה התעופה בפנמה, ראיתי את פח האשפה מלא בבקבוקי פלסטיק ריקים והשתעשעתי עם המחשבה שהמקום הראשון שכולם מחפשים במטוס הוא השירותים, כדי להתרוקן מכל המים ששתו רגע לפני שנאלצו לזרוק לפח בקבוק 1.5 ליטר מלא במים.
בעודי עובר יחף ונטול חגורה אל צידה השני של מכונת הבידוק הבטחוני, ראיתי שהתיק הגדול של הבחור שלפניי בתור פתוח, ושוטר נובר בתוכו. את הנעליים והחגורה שמתי על עצמי בזמן שאותו שוטר הוציא מהתיק בית מרקחת שלם - בקבוקי שמפו, סבון נוזלי, בשמים ומה לא. נראה שאין דבר אחד שאסור לשים בתיק שאותו בחור מסכן לא שם :-)
יש לי עוד שעה להמתין להמראה, ואני שמח לבשר לעדכן שנסיעת העסקים הראשונה שלי הוכתרה (על ידי) בהצלחה והיעדים הושגו בהצלחה (יעדים אחרים שלא הוגדרו מראש גם כן הוכתרו כהצלחה לא מבוטלת).
המסקנה הראשונה מהנסיעה הזו היא שיש לי הרבה עבודה. הרבה מאוד. אם אצליח - הסיפוק יהיה אדיר.
המסקנה השניה היא שאצטרך לטוס לעתים יחסית קרובות - Frequent Flyer - Here I come
המשך שבוע טוב,
יגאל
אז זהו. לי זה לא קרה, וחבל... :-)
ביום של הטיסה לישראל הבנות יצאו ככוח חלוץ לשדה התעופה, בעוד אני נשארתי בבית להשלים כמה משימות חשובות (ניקוי עובש, זריקת זבל, סידור הבית ועוד כמה דברים), רגע לפני שהמונית מגיעה לקחת אותי ואת 6 המזוודות שלנו לשדה.
אחרי שנחתנו בנתב"ג נסענו ישר אל אחות של חן בנתניה כדי להגיד שלום ולהפתיע את אמא שלהן שחגגה יום הולדתה בדיוק באותו שבוע.
כעבור שעתיים בערך, המשכתי לכיוון חיפה ברכב השכור (הבנות נשארו עוד קצת בנתניה) במטרה להכין את החדרים של רעות ואילה לשינה - פתיחת לול, פריסת מצעים והדלקת מנורת לילה.
בשעה 23:12, בעודי יורד במעלית כדי לעזור לחן להעלות את הבנות לחדרן לישון, תפסתי את הראש ונחרדתי לגלות אמת נוראה - לא הבאתי חליפה!
בנקאי שוויצרי בלי חליפה זה כמו חייל קרבי בלי נשק או מכונית חשמלית בלי סוללה.
אחרי אובדן עשתונות קצר והרבה קללות בסגנון "איזה אידיוט בן-אדם יכול להיות" (אני אוהב לפרגן לעצמי), הייתי חייב למצוא פתרון.
האופציה הראשונה הייתה לקנות חליפה חדשה, אבל היו 2 בעיות:
1. אין סיכוי שאני אוציא 800-1,500 שקל על חליפה בגלל טמטום. אני מעדיף ללכת יחף לפגישות (דבר שלכשעצמו מהווה טמטום אבל נשאיר את זה לפעם אחרת), העיקר לא להוציא את הסכום הזה.
מניסיון עבר, כשאני נאלץ להוציא סכום כסף כלשהו בגלל טעות אידיוטית שעשיתי, אני פשוט מקזז את הסכום מתקציב האוכל שלי (וכולם יודעים שכמו תקציב הביטחון בישראל - זה המרכיב הכי גדול בתקציב הכללי).
דוגמא היפותטית לצורך המחשה: נניח ויצאתי לעבודה ושכחתי את הכרטיסייה בבית. בעקבות הטעות אאלץ לשלם 6.6 שקלים לנסיעה באוטובוס, דבר שיוביל אוטומטית לקיצוץ של 6.6 שקלים מהתקציב לארוחת הצהריים, כך שבמקום מנת שווארמה ב-23 שקלים, אסתפק במנת פלאפל בפיתה ב-16 שקלים (ועוד אחסוך 40 אגורות).
2. השעה הייתה 23:20 בלילה ויש לי פגישה ב-8:30 למחרת. החנויות סגורות ואף אחת מהן לא תפתח מספיק מוקדם בבוקר אז האופציה ירדה מהפרק.
האופציה השניה הייתה לחפש בארון של אבא של חן משהו שיתאים לי, אפילו במידה חלקית, לפחות כדי להעביר את היום שלמחרת ברוגע.
לשמחתי הרבה, מצאנו חליפה שהתאימה באורך ואת סוגיית ההיקף/רוחב (אנורקס שכמוני) פתרתי באמצעות חגורה. את עודפי הבד המעטים שהיו פשוט העברתי אחורה כך שממבט חזיתי המכנס נראה בסדר גמור.
לאור הפתרון המוצלח החלטתי לוותר על הרעיון של לרכוש חליפה ולשרוד את השבועיים וחצי הקרובים עם חליפה לא שלי.
אם שאלתם את עצמכם, איך קורה שהפקרתי נשק (=שכחתי חליפה) בבית, התשובה היא פשוטה - כשסיימנו להכין את המזוודות שלנו, יומיים לפני הטיסה, החלטתי לחכות עם החליפה עד הרגע האחרון כדי שהיא לא תתקמט במזוודה.
אפשר להיות רגועים - החליפה כבר לא תתקמט בעודה תלויה להנאתה על הקולב אצלנו בבית...
מכירים את האיסור של חברות התעופה על העלאת בקבוקים עם נוזלים לטיסה?
מסתבר שיש כאלה שלא, ואחד מהם עמד לפניי בתור.
רגע לפני המכונות לבידוק בטחוני בשדה התעופה בפנמה, ראיתי את פח האשפה מלא בבקבוקי פלסטיק ריקים והשתעשעתי עם המחשבה שהמקום הראשון שכולם מחפשים במטוס הוא השירותים, כדי להתרוקן מכל המים ששתו רגע לפני שנאלצו לזרוק לפח בקבוק 1.5 ליטר מלא במים.
בעודי עובר יחף ונטול חגורה אל צידה השני של מכונת הבידוק הבטחוני, ראיתי שהתיק הגדול של הבחור שלפניי בתור פתוח, ושוטר נובר בתוכו. את הנעליים והחגורה שמתי על עצמי בזמן שאותו שוטר הוציא מהתיק בית מרקחת שלם - בקבוקי שמפו, סבון נוזלי, בשמים ומה לא. נראה שאין דבר אחד שאסור לשים בתיק שאותו בחור מסכן לא שם :-)
יש לי עוד שעה להמתין להמראה, ואני שמח לבשר לעדכן שנסיעת העסקים הראשונה שלי הוכתרה (על ידי) בהצלחה והיעדים הושגו בהצלחה (יעדים אחרים שלא הוגדרו מראש גם כן הוכתרו כהצלחה לא מבוטלת).
המסקנה הראשונה מהנסיעה הזו היא שיש לי הרבה עבודה. הרבה מאוד. אם אצליח - הסיפוק יהיה אדיר.
המסקנה השניה היא שאצטרך לטוס לעתים יחסית קרובות - Frequent Flyer - Here I come
המשך שבוע טוב,
יגאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה